מאמרים של: גליה אלמליח-הרמן

גדלות ודלות ימים מיוחדים אלה בחברה הישראלית, העלו בי מחשבה לגבי  פרדוקס המילה "גדלות". לפי ההגדרה המילונית, מצד אחד מדובר

 אחריות מדורגת "ההצלחות שלך – הכישלונות עלי" בבסיס משפט זה טמונה תפיסה מנהיגותית הרואה באחריות מנהל לא רק להוביל, אלא

מאמר לשביעי של פסח: עיקרון הקירבה    עפ"י אלבר קאמי "היכן שאין תקוה – עלינו לעורר אותה". המציאות המאתגרת מחייבת

לתת ולקבל: כשקרדיט הוא קורבן שלמים לאחרונה נתקלתי בהמלצה מעניינת ותמוהה לכאורה, ב-2 ספרי ניהול שונים: מורטון מנדל: "ציין את

נחת הרוח הארגוני בחברה מסוימת הגדירו כי עובד מצטיין הוא "עובד שפעל מעבר להגדרת התפקיד ולציפיות הארגוניות ועונה על שלושה

השלם המושלם: מרעיון למציאות – מחזון לעשייה   עפ"י גרי יוקל: "על חזון להיות פשוט מספיק כך שכולם יוכלו להבינו,