גרים בארצם
המצב לא נתפס. 97 ישובים, 225 בתי הארחה ו-130 אלף אנשים גיבורים תושבי העוטף והצפון המפונים מבתיהם ומנסים לנהל שיגרת חיים מסוימת במתחמי מגורים זמניים. קורת גג אינה רק ענין טכני. עפ"י אמרה חכמה: "הבית הוא היכן שהלב שלך נמצא".
בימים אלה קהילות קיבוצי ומושבי העוטף נערכים לקבל החלטה לגבי המקום בו ישהו עד לחזרה לישוביהם – כשנגיע לשקט בטחוני בד בבד עם שיקום הבתים והתשתיות. אמנם מנהלת תקומה עסוקה בהיבט הטכני של המעבר למושבי קבע לתקופה זמנית, שאין ספק כי זהו צעד חשוב לבניית תחושת הביטחון והיציבות. אך במקביל כאמור נדרש להשקיע מאמצים במהות – בשיקום הלב הפועם של ישובים אלה – שיקום הקהילות עם חבריהם ואנשיהם.
על כך בפרשת השבוע, פרשת תולדות שם נאמר:
"וַיֵּרָא אֵלָיו ה' וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה: שְׁכֹן בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת, וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ…" (בראשית כו, ב-ג).
נשאלת השאלה: מה ההבדל בין הציווי "שְׁכֹן בָּאָרֶץ" לבין "גּוּר בָּאָרֶץ"? האם מדובר במילים נרדפות?
כדי להשיב יש להסתכל בפריזמה דורית. אברהם, אביו של יצחק, הצטווה לעזוב את ביתו, מולדתו וארצו וללכת לארץ אשר ה' יראהו – ולא גילה לו את הארץ עד שהגיע ואז הבטיח כי: "לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת" (יב, ז). בנוסף, בברית בין הבתרים ה' אומר לאברהם: "כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (טו, יג). מעצם ההגדרה גר אינו גר בארץ לה הוא שייך, אלא בארץ אחרת. מכאן נראה כי יצחק רצה להעתיק את מקום מגוריו למצרים לא רק כמענה להיבט פרטי של הרעב הכבד הפוקד את הארץ אלא גם כמענה להיבט הלאומי של 400 שנות גרות. באמצעות הפעלים "שְׁכֹן.. גּוּר", ה' נותן מענה לשתי הסוגיות הלאומיות הטורדות את יצחק, נפרט:
- סוגיה #1: אם יעבור למצרים איך תתקיים ההבטחה: "לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת"? אלא – "שְׁכֹן בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ" מאחר ומקום מגוריך אינו לפי בחירתך והעדפתך אלא להפך, הישארותך בארץ היא בגלל ציווי ה', לכן מדובר בהמשך קיום הציווי "לֶךְ לְךָ" שקיבל אברהם, ומכאן בהתאם גם תקפותה של ההבטחה.
- סוגיה #2: 400 שנות גרות זה המון זמן, לכן כדאי ורצוי להתחיל בריצוי שנים אלה מוקדם ככל האפשר. אלא – "גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת" – גור לא רק במובן של מגורים אלא גם במובן של גרות. מכאן כשתקיים את ציווי גור בארץ הזאת, זה ייחשב כתחילת הספירה של 400 שנות הגרות גם בלי לעבור לארץ זרה.
אמנם הפעלים שכון וגור קרובים במשמעותם ומציינים התאכסנות ודיור. עם זאת, נראה עפ"י הטקסט המקראי, שהפועל "לשכון" מסמל מבנה זמני כך למשל המשכן מסמל את מקום הימצאות שכינת ה' במדבר (לעומת בית המקדש). מנגד, נראה כי הפועל "לגור" מתייחס לשהייה זמנית של האדם כך למשל ראינו אצל אברהם: "גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם" (כג, ד) או אצל משה: "גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה" (שמות יח, ג). נראה אם כן, כי השימוש בפעלים השונים בפסוק מטרתו גם להבחין בזמניות מיקום האדם לעומת זמניות מיקום המקום, אך גם כמענה לכל אחת מהסוגיות המטרידות את יצחק כחלק מניסיונו למצוא פתרון אופטימלי בהיבטי האדם והמקום, הן לסוגיית המגורים בטווח הקצר בשל מצוקת הרעב הכבד בארץ, הן לסוגיות לאומיות בטווח הארוך בנושא הגרות והמגורים בארץ בשל הזכויות והחובות אל מול הבטחות ה'.
כחברה, יש לנו חובה ואחריות לאומיים, מוסריים ואנושיים כלפי הגיבורים שפונו מבתיהם בעוטף, להבטיח להם הן לשכון והן לגור במגורי קבע בטוחים ולטווח ארוך בד בבד עם חיזוק היבטי השכנות והקהילתיות, מבלי להיות גרים בארצם. זהו מימוש הלכה למעשה של הבטחת האבות.
*** חדש – הבלוג האהוב גם בספר ***
*** פרטים והזמנות: ספר תורת הארגונים ***
לאור מצב המלחמה, מאמרי הפרשה של "תורת הארגונים" זמינים לקריאה חופשית.
מאמרים לפרשת תולדות:
- נקודת העיוורון
- בעיני המתבונן
- בארות יצחק – יש מקום לכולם
- הרעיון מצוין – היישום פחות
- על"י ועלינו
- זאת לא את זה אני – לוקחים אחריות
- אין מוצא? דווקא יש