אי של ודאות
עפ"י אלבר קאמי "היכן שאין תקוה – עלינו לעורר אותה". מצב המלחמה המאתגר מחייב מנהלים במיוחד בעת הזו להתנהל באופן חכם ושיטתי תוך מיקוד בשאלה: איך נמשיך להתנהל בתקופה הקרובה – ביעילות, באפקטיביות ובהצלחה מחודשת? שכן 'לא החזק ביותר או האינטליגנטי ביותר שורד, אלא המגיב בדרך הטובה ביותר…' (דרווין).
לאחרונה נשמע שיח במגוון ארגונים כי במציאות העכשווית קצת פרדוקסלי להשקיע בתכנון ובתכניות עבודה כשממד אי הוודאות כה דומיננטי. נראה שאחד האתגרים בארגון כיום טמון ביכולת להגביר את תחושת המסוגלות והגישה החיובית בקרב העובדים ולהזרים אנרגיה של עשייה על אף ולמרות מצב המלחמה. מכאן שכדי ליצור איים של יציבות בתוך אי הוודאות, נכון להוסיף לשגרות הניהול ממד שיטתי העוסק בתכנון אופן הניהול של ממד אי הוודאות, שיאפשר ליצור שיגרה גמישה ומבוקרת ולגשר באופן מושכל ורגיש על רציפות מיטבית של פעילות הארגון.
על כך בפרשת השבוע פרשת ויגש שם נאמר:
"וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ; אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם" (בראשית מו, ג).
כאשר אומרים לאדם "אַל תִּירָא" מנסים להרגיעו מתחושה של פחד. כך למשל כאשר בני ישראל הגיעו לגבול של עוג מלך הבשן נאמר: "אַל תִּירָא אֹתוֹ כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת כָּל עַמּוֹ" (דברים ג, ב) רש"י מפרש: 'מתיירא היה משה שלא תעמוד לו זכות ששמש לאברהם שנאמר: "ויבא הפליט" (בראשית יד, יד), והוא עוג'.
אם כן ממה פחד כאן יעקב?
רש"י מסביר שהיראה היא מלשון צער "שהיה מצר על שנזקק לצאת לחוץ לארץ".
עם זאת, פירוש ענייני הפרשה מציג ארבעה חששות כבדים שהטרידו את יעקב:
- שמא המצרים יכו את בניו, ימעיטו מספרם או אף ישמידום
- שמא בניו ילמדו דרך עבודה זרה שהיתה מקובלת בתרבות מצרים
- שמא ימות ויקבר במצרים ולא במערת המכפלה עם אבותיו
- שמא ימות יוסף בחייו ויתמלא צער כמו קודם.
חששות אלה, כך נראה נלמדים מהבטחות ה' הניתנים כמענה לכל חשש כמפורט להלן:
- ימעט מספרם או יושמדו – "כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם" (ג)
- בניו יאמצו תרבות עבודה זרה – "אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה" (ד) – שתהיו דבוקים בי
- יקבר במצרים ולא במערת המכפלה – "וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה" (ד)
- יוסף ימות בחייו – "וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל-עֵינֶיךָ" (ד)
לאחר שיעקב שומע את הבטחות ה' לחששותיו, הוא נרגע ונע לפעולה "וַיָּקָם יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע" (מו, ה). מכאן אנו גם למדים כי חששות דורשות התייחסות מיטבית, רגישה ומדויקת כמו בדוגמא להלן של ירידת יעקב למצרים כמו-גם לאחר שהובטח לו שמירה בדרכו ללבן הוא נעשה "קל" שנאמר: "וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו" (בראשית כט, א). שכן בכוחו של חשש לשתק ההנעה לפעולה, במיוחד כשרמת אי הוודאות גבוהה למשל לפני שינוי מהותי של ירידה לארץ זרה או לחלופין במצב כאוס ולחימה עזה.
אמנם אנו לא שולטים בכל נסיבות המציאות אך יש פעולות שבידנו לעשות שבכוחם להשפיע ברמה האישית-אנושית וברמה הארגונית על התנהלות אופטימלית כבסיס ליצירת המחר. שכן כשלהבות הלחימה ידעכו, מצב הארגון יהיה בגלל מה שתשכילו לעשות וביכולת להנהיג באופן איתן ושיטתי תוך השקעת תשומות הולמות גם לניהול החששות במגוון הרבדים מתוך תקווה, אמונה והמשך עשייה מבורכת.
*** חדש – הבלוג האהוב גם בספר ***
*** פרטים והזמנות: ספר תורת הארגונים ***
לאור מצב המלחמה, מאמרי הפרשה של "תורת הארגונים" זמינים לקריאה חופשית.