שליחות – כאן ועכשיו
תקופת הקורונה הוסיפה ממד ומיקוד חדש לתוכניות העבודה הארגוניות, לא עוד שני ממדים של (1) טווח קצר המתמקד בעיקר בתכניות עבודה שנתיות ו- (2) טווח ארוך שכולל לרוב חזון ותכניות תלת שנתיות, אלא מיקוד המתרכז בעיקר בניהול המשבר ובהבטחת הישרדות הארגון באופן אופטימלי ואפקטיבי. מיקוד שכולל שלושה ממדים עיקריים: (1) ניהול המשבר (=כאן ועכשיו), (2) תכנון היציאה ממנו (=טווח קצר) ו-(3) תקופת הפוסט משבר (=טווח ארוך).
ממד ה'כאן ועכשיו' מתמקד במתן מענה מידי למגוון נושאים ואתגרים העולים כחלק מהמציאות המשברית. מענה לשאלה, מהן 3 המשימות הכי דחופות והכי חשובות שיש לבצע על מנת להבטיח הישרדות הארגון באופן אפקטיבי, יסייע להגדיר ולמקד את הפעולות הנדרשות אד הוק כדי שהארגון ימשיך להתנהל בתקופה הקרובה ביעילות, באפקטיביות ובהצלחה מחודשת.
מכאן שעל מנהלים להתייחס לתכנון זה, כשליחות של ממש, באחריות ובכובד ראש, שכן זו, זכות וחובה גם יחד, ליצור ולעצב את העתיד, במיוחד בעת הזו.
על כך בפרשת השבוע, פרשת חיי שרה, שם נאמר:
"ויישם לְפָנָיו, לֶאֱכֹל, וַיֹּאמֶר לֹא אֹכַל, עַד אִם-דִּבַּרְתִּי דְּבָרָי; וַיֹּאמֶר, דַּבֵּר" (בראשית כ"ד, ל"ג).
אליעזר מגיע אל חרן מקום מגורי בתואל ולבן, מקום מרוחק ממקום המוצא שלו, כנען. מכאן, סביר שבהגיעו יהיה צמא ורעב מאד. לאחר שרבקה משקה אותו, את עבדיו ואת הגמלים, לבן אחיה, מגיש לפניו אוכל כדי שישביע את רעבונו, אך אליעזר לא מוכן לאכול ומתנה את אכילתו, בכך שקודם יאמר את אשר יש לו לומר.
נשאלת השאלה,
למה אליעזר לא אוכל, הרי ברור שלאחר דרך כל כך ארוכה הוא רעב?
נסביר,
בתחילת שליחותו, אליעזר לא הבין את גודל חשיבות עניין האישה ליצחק ואף הייתה בליבו תקווה שיצחק יתחתן עם בתו (של אליעזר). אך הוא עד למספר דברים אשר גורמים לו להבין ולהפנים את גודל השליחות, כך למשל:
- אברהם משביעו על העניין (פס' ג')
- מבטיח לו שה' ישלח מלאך לפניו (פס' ז')
- תפילתו מתקבלת ומתממשת להשתאותו (פס' כ"א)
- הנערה מתאימה במראה, במשפחתה ובתכונותיה.
מכאן שגם לבן וגם בתואל שהיו עובדי עבודה זרה, נאלצו אף להודות: "וַיֹּאמְרוּ, מֵיְהוָה יָצָא הַדָּבָר; לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ, רַע אוֹ-טוֹב" (פס' נ').
מאחר ואליעזר הבין את עוצמת השליחות, הרעב שהציק לו לאחר הדרך הארוכה, נראה כזניח ולא כל כך חשוב, אל מול השליחות שנתבררה לו גדולתה. לכן הוא לא מתכוון לאכול עד שיאמר את דבריו, ואם לא יקבל הסכמתם הוא לא ישהה אצלם וגם לא יאכל. וזוהי כוונתו בדברים: "וְעַתָּה אִם־יֶשְׁכֶם עֹשִׂים חֶסֶד וֶאֱמֶת אֶת־אֲדֹנִי הַגִּידוּ לִי וְאִם־לֹא הַגִּידוּ לִי" כלומר, תשובתכם תקבע את ההמשך, שהרי בזה תלויה כל השליחות, ומאחר ואליעזר מבין את חשיבותה, כל דבר אחר – נדחה מפניה.
באופן דומה, 'האדרנלין' הן פעולות שחשיבותן רבה ויש לדרג אותן בעדיפות גבוהה בסדר היום, מדובר במשימות שיש לבצע עכשיו, תוך הגדרה, מיקוד ותעדוף הצעדים הנדרשים אד הוק. יחד עם זאת, וזה השיעור שמלמד אותנו אליעזר, לא די בהפנמת גודל השליחות והאחריות הטמונים בידינו, אלא גם היישום. שכן, נראה כי על אף הכישרון, הניסיון והידע הרב של מנהלים, לרוב השוטף דוחק את החשוב ולעתים גם הדחוף מתמסמס. אליעזר הגדיר את השליחות בממד ה-'כאן ועכשיו' ולכן לרעב המציק, התייחס כהיסח דעת בלבד ולא איפשר לו להפריע או למסמס את שליחותו. באופן דומה, באחריות מנהלים לפעול גם ליישום המיקוד של 'כאן ועכשיו' – איך הארגון ימשיך להתנהל בתקופה הקרובה ביעילות, באפקטיביות ובהצלחה מחודשת, מתוך תחושה של שליחות ואחריות, מבלי לאפשר להסחות הדעת הרבות להפריע או למסמס את השגת מטרת-העל המונחת בכף ידם.
מוזמנים להצטרף למאות המנהלים ובעלי העסקים הנהנים מהניוזלטר השבועי של נוגט אסטרטגיות. הירשמו לקבלת טיפים, מאמרים מקצועיים ועדכונים מבלוג "תורת הארגונים".
מאמרים נוספים לפרשת חיי שרה: