ערך הדרך, דרך הערך
*** להזמנת ספר תורת הארגונים ***
מנהיגות נבחנת לא רק כשחסרים משאבים, יכולת או השפעה, אלא גם ואולי בעיקר, כאשר הם נמצאים בידינו, כאשר חברה מגיעה לעמדת כוח מול השוק, ספקים, לקוחות ושותפים עסקיים. כוחה הוא אמנם תנאי הכרחי להובלה וצמיחה, אך האם ברורה גם האחריות הטמונה בו?
קל יותר להתנהל נכון כאשר אין ברירה. וכן אין ויכוח כי חברה חייבת לשמור על האינטרסים העסקיים שלה, לנהל משא ומתן נחוש ולפעול להשגת מטרותיה. מנהיגות ערכית נבחנת כאשר ניתן להפעיל את מלוא כוחנו העסקי – האם בוחרים לראות רק את התוצאה המיידית עבורנו, או גם את ההשפעה שתהיה לה על השותפים סביבנו? למשל במשא ומתן עסקי לעיתים דוחקים ספק לקצה גבול יכולתו העסקית כדי להוזיל עבורנו עלויות, הדבר עלול לפגוע באיכותו, ביציבותו או ברצונו להמשיך בשותפות לאורך זמן. לעומת ספק שמרגיש שההתקשרות יוצרת עבורו ערך ותחושת Win-Win, יהיה שותף מחויב יותר ואף יעמוד לצד הארגון בעת משבר.
על עיקרון זה בפרשת השבוע, פרשת דברים שם נאמר:
"אֹכֶל תִּשְׁבְּרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וַאֲכַלְתֶּם וְגַם מַיִם תִּכְרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וּשְׁתִיתֶם" (דברים ב, ו).
נשאלת השאלה: מדוע הצטוו בני ישראל לקנות אוכל ומים בכסף, ולא להסתמך על הכנסת אורחים או על המשאבים שכבר היו להם – מזון מהמן ובאר המים?
דרכי המעבר בין מדינות היו גם צירי מסחר ופרנסה מרכזיים. אספקת צידה – מזון ושתיה לסוחרים ועוברי אורח הייתה מקור הפרנסה של התושבים המקומיים. עבור בני ישראל הקנייה מסוחרי המקום במחיר מלא, לא באה מתוך צורך של רעב או צמא, שכן היתה להם באר – מקור מים, ומן – מקור מזון אלא הקנייה היתה ביטוי ליחסי גומלין וכבוד כלפי בני המקום כחלק ממערכת יחסים בה שני הצדדים יוצאים נשכרים.
ביטוי זה של מנהיגות ערכית אחראית הוא שלמרות שיש לעם משאבים, עדיין הם קונים מהתושבים המקומיים על מנת לתמוך בכלכלתם, שגם הם יישאו רווח מהשימוש במעבר בארצם. משה מלמד את העם שהם אינם פועלים בחלל ריק, עליהם להתחשב במי שנמצא סביבם ולפעול באופן שמכבד גם את צרכיו. דרישת הקניה כאמור נובעת מהבנה שדווקא מי שנמצא בעמדת כוח יכול לבחור כיצד להתנהל, וראוי לבחור במנהיגות אחראית תוך ראיית כלל בעלי העניין. ראינו מקרה דומה של משה מול שליחי לסיחון: "אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וְאָכַלְתִּי וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן לִי וְשָׁתִיתִי" (ב, כח). וגם אצל אברהם נאמר: "וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו מִנֶּגֶב וְעַד בֵּית אֵל" (בראשית יג, ג) שם רש"י מפרש: "כשחזר ממצרים לכנען היה הולך ולן באכסניות שלן בהם בהליכתו למצרים ופורע חובותיו".
באופן דומה, תרבות של מנהיגות ערכית אחראית באה ליד ביטוי בהתנהלות הארגון ביומיום: כיצד מתייחסים לשותפים עסקיים, איך מקבלים החלטות כאשר קיימים פערי כוח לטובתנו, וכיצד מתנהלים כאשר ניתן לבחור בדרך קלה יותר גם אם דורסנית. אין הכוונה כאן לוויתור על כוח, הישגים או יתרון תחרותי. להפך – מנהיגות אחראית משתמשת בכוחו של הארגון כדי לייצר ערך עסקי לאורך זמן, תוך שמירה על אמון, הדדיות והוגנות. שכן עמדת כוח לא מעניקה רק זכויות יתר, אלא בעיקר אחריות יתר. דרך הערך – ערך הדרך.
*** הבלוג האהוב גם בספר ***


