כשמנהל שותק – הארגון מקשיב

*** להזמנת ספר תורת הארגונים ***

השפעתו של מנהל אינה נמדדת רק בהחלטות שמקבל ובפעולות שיוזם. המציאות הארגונית מלמדת שהשפעה משמעותית נוצרת גם דרך מקומות שבהם מנהל לא פועל. כך למשל, מנכ"ל ששומע על בעיה ואינו מתערב; מנהל בכיר שמתנהל באופן שפוגע בתרבות הארגונית, אך בגלל התוצאות העסקיות שמביא, בוחרים 'להחליק', או תקלות חוזרות במוצר שהלקחים אינם מיושמים וההנהלה אינה עוצרת לשאול מדוע.

עובדים מזהים התנהגויות שאינן בהלימה עם הערכים המוצהרים של הארגון, ואשר אין כלפיהן תגובה ניהולית. אמנם מנהל עשוי להרגיש שהוא טרם החליט, אולם מנקודת המבט של הארגון, התקבלה החלטה. הארגון מפרש את השתיקה. כאשר מנהל אינו מגיב, העובדים אינם יודעים אם מדובר באדישות, בהסכמה, בחוסר תשומת לב או בבחירה אסטרטגית. לרוב  המסר שיתקבל הוא 'מה שלא מקבל תגובה – כנראה מותר'. שכן הימנעות מפעולה היא פעולה בעלת משמעות.

על כך בפרשות השבוע מטות-מסעי שם נאמר:

"וְאִם הַחֲרֵשׁ יַחֲרִישׁ לָהּ אִישָׁהּ מִיּוֹם אֶל יוֹם וְהֵקִים אֶת כָּל נְדָרֶיהָ אוֹ אֶת כָּל אֱסָרֶיהָ אֲשֶׁר עָלֶיהָ הֵקִים אֹתָם כִּי הֶחֱרִשׁ לָהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ" (במדבר ל, טו).

התורה נתנה אפשרות לבעל, לארוס ולאב להפר נדרי האישה, הארוסה והבת. אך היכולת להפר אינה בלתי מוגבלת – היא תלויה במעמד ובזמן. 

• האב –  "וְשָׁמַע אָבִיהָ אֶת־נִדְרָהּ…  וְהֶחֱרִישׁ לָהּ" (ל, ה) יכול להפר את נדר בתו כל עוד היא תחת סמכותו, עד שימלאו לה יב שנים.
• הארוס – "ושָׁמַע אִישָׁהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ וְהֶחֱרִישׁ לָהּ: וְקָמוּ נְדָרֶיהָ" (ל, ח)  יכול להפר את נדר ארוסתו רק בתקופת האירוסין, לאחר נישואיהם אינו יכול להפר נדרי עבר.
• הבעל לאחר ששמע את הנדר, יכול להפר אותו בחלון זמן מוגדר של יממה.

אולם העיקרון המרכזי נמצא בשתיקה, בפעולת "הַחֲרֵשׁ יַחֲרִישׁ": אם שמע את הנדר ובחר להחריש, השתיקה אינה נחשבת להיעדר תגובה, אלא להפך, השתיקה היא פעולה המעניקה לנדר תוקף. שכן מי שבידו הכוח למחות ובוחר שלא לפעול, למעשה נותן תוקף לנדר כנאמר: "שתיקה כהודאה דמיא" (בבא קמא דף יא, ע"א). יתר על כן, התורה מוסיפה ממד נוסף: ממד הזמן. האפשרות לפעול קיימת רק בחלון זמן מוגבל, לאחר שהזמן חולף, השתיקה אינה עוד מצב זמני, היא הופכת את המציאות למחייבת. 

גם בארגון, למנהל יש אחריות לא רק על הדברים שהוא יוצר אלא גם על הדברים שהוא מאפשר. כך למשל דחייה של פעולה אינה משאירה את המצב הקיים, היא מאפשרת למציאות חדשה להתבסס. עובדים אינם רק מקשיבים למה שהמנהל אומר, הם בוחנים למה הוא מגיב, ומה הוא משאיר ללא תגובה. לכן השאלה הניהולית אינה רק: מה החלטתי לעשות? אלא גם: איזו מציאות ארגונית נוצרת כתוצאה מכך שאיני פועל? אמנם מנהלים פעמים חוששים מהחלטות שגויות אך לעיתים סיכון גדול יותר אינו טמון בהחלטה שקיבלו אלא בהחלטה שלא קיבלו בזמן. כי בארגון, כמו בהתרת נדרי אישה, שתיקה של בעל סמכות אינה היעדר תגובה, היא מסר ניהולי המייצר מציאות.

 

 

 

***  הבלוג האהוב גם בספר ***