הסוד טמון בהקשבה
בסקר שביצעה חברת ייעוץ בינלאומית, נשאלו 1800 משתתפים מהי לדעתם הטעות העיקרית של מנהלים? המסקנה החד משמעית שעלתה התמקדה בבעיות של תקשורת בינאישית ובכלל זה התקפי זעם, חוסר הקשבה, הסבר חלקי של משימות ועוד.
הפרדוקס בחוסר ההקשבה של מנהלים טמון בכך, שבעוד שלכאורה המסר לכפיפים הוא ש"רק אני יודע", בפועל התנהגות זו פוגעת בתחושת המנהיגות שחשים הכפיפים כלפי מנהליהם.
בהקשר זה, בפרשת השבוע, פרשת שמיני, כתוב "וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה, וַיִּיטַב בְּעֵינָיו" (ויקרא י', כ)
אלעזר ואיתמר בניו של אהרון, נצטוו לאכול את המנחה במקום קדוש – והם לא עשו כן.
כתגובה, משה תוהה ושואל: מדוע לא אכלו את המנחה כפי שנצטוו?
אהרון משיב:
שאמנם בדרך כלל נוהגים כפי שציווה משה, אך משום שבאותו יום מתו נדב ואביהוא –
ההלכה ביום זה שונה – כי הם אבלים
משה שומע: " וַיִּיטַב בְּעֵינָיו"
השאלה הנשאלת: מה מצא חן בעיני משה?
- עפ"י רש"י – "הודה ולא בוש לומר לא שמעתי" – משה שהוא סמכות התורה וההלכה מודה שלא הכיר את ההלכה ושומע אותה מאהרון.
- הספורנו מפרש "שמח על סברת אהרון ובניו שהטיבו לראות את ההלכה ולהורות נכון"
הפירושים של רש"י וספורנו משלימים זה את זה. שכן לעיתים קשה לנו להודות שמישהו אחר אמר את הדבר הנכון. ולעיתים קרובות יותר קשה לנו להודות בטעותנו כלפי מישהו שאנו תופסים כשווה לנו או כפחות מאתנו.
אך משה, יתכן כי בשל ענוותו, הודה שטעה ושמח שלימדו אותו את הדבר הנכון.
נקודה חשובה נוספת בהקשר זה הינה המילים בתחילת הפסוק: "וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה".
לעיתים כאשר אנו כועסים ומטיחים באחר –
אין אנו פנויים להקשיב להסבר או לדברים כלל.
אך משה היטה אוזן, ועל אף מעמדו, סמכותו וכעסו, הודה כי טעה ואף שמח על ההבהרה.
מנהיגותו לא נפגמה בשל כך אדרבה זכתה ליתר חיזוק, שהרי דבריו נתקבלו והוא המשיך להורות ולהנהיג.
כמאמר הביטוי בספר תהילים: "מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי, כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִי" שמשמעותו כי גם אדם חכם וידען יכול ללמוד מכל אחד – גם ממקור בלתי צפוי.
באופן דומה גם בהקשר הארגוני, כפי שעלה בסקר לעיל, לדידם של כפופים רבים, מנהל טוב מטיב לתת הוראות ולהסביר את גישתו, אך פתוח גם לשמוע דעות נוספות מתוך לכידות סביב המטרה המשותפת של הצעדת הארגון קדימה לעבר ההצלחה.
הצטרפו לעשרות המנהלים ובעלי העסקים שנהנים מעדכונים של נוגט אסטרטגיות.
הירשמו לקבלת הטיפ השבועי, מאמרים מקצועיים ולעדכונים מהבלוג השבועי "תורת הארגונים"
1800 לא טעו. חכמת ההמון הפעם.