מורשה וירושה
המונח נכסי ידע, עפ"י הויקיפדיה מציין את ההפרש בין ערך השוק של ארגון לבין סך נכסיו המוחשיים (מבנים, מכונות, מלאי, חשבונות בנק וכו'). פרופ' Sveiby מחלק את נכסי הידע הארגוניים לשלושה סוגים: (1) הון אנושי (Human Capital) מבוסס על יכולות העובדים כגון: השכלה, ידע, ניסיון וכישורים. (2) הון מבני (Structural Capital) מבוסס על הון פנים-ארגוני למשל פטנטים, נהלים ותהליכי עבודה. (3) הון קישורי (Relationship Capital) מבוסס על הון חוץ ארגוני למשל מיתוג וקשרים עם בעלי עניין ליבתיים כגון: לקוחות וספקים.
על אף האמורפיות לכאורה של הנכסים הלא מוחשיים בהיותם מטען תרבותי-רוחני, במקרים רבים ניהול נכון של הון זה מהווה פלטפורמה להשגת (הרבה) הון מוחשי.
על כך בפרשת השבוע, פרשת וארא שם נאמר:
"וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי, לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה'" (שמות ו, ח)
נראה שלרוב נעשה במקרא שימוש במילה ירושה כמו למשל: "כִּי יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר" (דברים ב, ה) // "לִבְנֵי לוֹט נָתַתִּי אֶת עָר יְרֻשָּׁה" (דברים ב, ט) // "וַיִּתְּנָהּ מֹשֶׁה עֶבֶד ה' יְרֻשָּׁה לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי" (יהושע יב, ו) // "וְשַׁבְתֶּם, אִישׁ לִירֻשָּׁתוֹ" (דברים ג, כ) // ועוד…
אם כן, מה טעם השימוש במילה מורשה בפסוק זה? מה ההבדל בין מורשה לירושה?
נפרט מקצת דעות הפרשנים לסוגיה זו:
- ירושה – עוברת לדור אחד. מורשת – מדור לדור – עפ"י בכור שור ורבינו בחיי הבחירה במילה מורשה מרמזת שהארץ נתונה בירושה מאבותיכם ותורישו אותה לבניכם. שכן הדור ממצרים עתיד למות במדבר אבל יורישו הארץ לבניהם והם יכנסו לארץ. מכאן שרבינו בחיי מדגיש כי מורשה היא ירושה לכל הדורות. כמו: "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב" (דברים לג, ד), לא רק ירושה – לדור שקבלוה, אלא שיורישוה לדורות הבאים. הנצי"ב אף מוסיף שמורשה מציינת שייכות בין אם נעשה שימוש בירושה ובין אם לא. עפ"י פירוש זה למשל הארץ שייכת לעם ישראל מכוח המורשת גם כאשר הם גולים מארצם.
- ירושה – נכסים מוחשיים, מורשת – נכסים לא מוחשיים. כתוצאה מאופי הנכסים ישנה הבחנה נוספת: ירושה – נכסים שלמימושם לא נדרש לעמול בהם, מורשה – נכסים שלמימושם יש לעמול בהם – בעוד ירושה היא העברת נכסים מוחשיים (כגון ממון) לדור הבא, מורשה היא העברת הנכסים התרבותיים-רוחניים כגון: מידות, אידיאלים, רעיונות וערכים שמונחלים לדורות הבאים. עם זאת, על הדור היורש להתאמץ כדי לזכות בבעלות על המורשה. כך למשל הארץ מורשה – אך יש להילחם כדי לרשת אותה. התורה היא מורשת אך יש לעמול כדי ללומדה, כפי שנאמר במסכת אבות (פרק ב משנה יב): "והתקן עצמך ללמוד תורה, שאינה ירושה לך".
מכאן כאמור, בעוד המונח ירושה מתייחס לרכוש מוחשי המועבר בעיקר לדור הבא ולרוב אינו דורש כל עמל כדי לממשו. מורשת זו ההמשכיות הרוחניות שכוללת נכסים לא מוחשיים (כגון: ערכים, כללים ומנהגים) המועברים מדור לדור, שכדי לממשה נדרש מהיורש גם לעמול בה.
לארגון בדומה לכל קבוצה יש מורשת – נכסים לא מוחשיים המהווים את המהות, הליבה והערך עליו הוא מושתת. המורשת בארגון היא "הדרך בה עושים את הדברים", עוברת מדור לדור של עובדים כתורה שבעל-פה ומתועדת בחלקה בנהלים ובמסמכים ארגוניים. ידע ארגוני הוא משאב אסטרטגי. ניהול נכסי הידע באופן שיטתי כנכסים ארגוניים, במקביל לניהול הנכסים המוחשיים, חיוני להמשך תפקוד יעיל ואופטימלי של החברה הן בהווה, הן בעתיד ובעיקר באופן בלתי תלוי בעובד מסוים. יכולתו של ארגון לנהל ולשמור את נכסי הידע ע"י איסופו וניהולו מחד והפצתו תוך יצירת ידע חדש מנגד, הינה עוצמה עסקית מהותית המחזקת הן את הירושה והן את המורשת.
*** חדש – הבלוג האהוב גם בספר ***
*** פרטים והזמנות: ספר תורת הארגונים ***
לאור מצב המלחמה, מאמרי הפרשה של "תורת הארגונים" זמינים לקריאה חופשית.