מבחן הבחירה – מי הם הטובים ביותר?

*** להזמנת ספר תורת הארגונים ***

ארגונים רבים משקיעים משאבים בתכניות פיתוח מנהיגות, אך לא מספיק מתמקדים בזיהוי עמוק של  האנשים הראויים לקבל את ההזדמנות, את האמון ואת האחריות והזכות לקחת חלק בהובלת הארגון בעתיד הקרוב. מנהיגות אינה ניהול מיטבי יותר של משימות, אלא יכולת להניע אנשים, לחבר בין יחידות, להשפיע על תרבות ארגונית, להוביל שינוי ולשאת באחריות מערכתית רחבה.

השאלה: איך לבחור את המשתתפים בתוכניות אלה? בדרך כלל הבחירה תתמקד בשתי קבוצות מרכזיות: מנהלים שכבר מנהלים אנשים, ועובדים שטרם קיבלו סמכות פורמלית אך כבר מפגינים אחריות, יוזמה והשפעה. לצד מדדים אובייקטיבים של ותק בארגון, היקף המשרה, ביצועים, הישגים ותוצאות יש מקום משמעותי גם לממד איכותני של להמלצת המנהל הישיר, כמי שמכיר את העובד ביומיום ויכול להעיד על אופיו, מחויבותו, עשייתו המקצועית, תרומתו וכן על המחויבות שלו לארגון לצד פוטנציאל הצמיחה שלו. האתגר, אם כן, מתמקד לא רק בזיהוי ההצלחה שנראית על פני השטח כיום, אלא באיתור מי שיכול וירצה לשאת באחריות מערכתית בארגון ובעיצוב עתידו הרצוי גם מחר.

מודל של בחירת מועמדים אינו חדש. כאשר מתגבשת קבוצה בעלת משמעות לאומית, הקפידה התורה על תהליך בחירה מובנה ומייצג, כפי שעולה בפרשת השבוע, פרשת שלח-לך שם נאמר:

"שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם" (במדבר יג, ב).

לאחר שאמר "שְׁלַח" למה לחזור ולומר "תִּשְׁלָחוּ"? ומדוע מודגש "כֹּל נָשִׂיא בָהֶם" כמוזכר בקורבנות הנשיאים בחנוכת המשכן "נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם" (ז, יא)?

נראה שיש קשר ותשובה משותפת לשתי השאלות. משה מצטווה "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים" שהאנשים שיבחרו יהיו שלוחך, לא כמו: "נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ" (דברים א, כב). באחריות משה לבצע בחירה מושכלת, מתוך הבנה שקיים סיכון שהעם יבחר אנשים לא ראויים. "אנשים" מתארים כאנשי חיל ידועים וגיבורים כמו "וְחָזַקְתָּ וְהָיִיתָ לְאִיש" (מלכים א ב, ב).

מכאן משרטטת התורה שני עקרונות לבחירת המועמדים לתפקיד המרגלים:

1. כמותי: "אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו" – נציג הנהגה אחד מכל שבט באופן שוויוני ומדויק. כל נשיא שבט יבחר את האדם שישמש נציג שבטו במשימה זו.
2. איכותי: "כל נשיא בהם" – בחירה מנהיגותית מכוונת, לא רק ייצוג פורמלי אלא בחירה באנשים בעלי מעמד והשפעה, הזוכים להכרה וללגיטימציה ובעלי חיבור למוקדי ההשפעה הפנימיים.

רשב"ם מדגיש כי מדובר במובילים ובחשובים שבכל שבט. לא די ברצון להתנדב אלא נדרשת גם הכרה ציבורית המבטאת אמון הציבור שאותו הם מייצגים. כאמור, אין כאן עיסוק פרסונלי בזהות הנבחרים אלא בהגדרת קריטריונים ותהליך הבחירה על מנת לבחור את הטובים ביותר לביסוס הנהגה שיכולה לפעול בשם הכלל.

נראה שככל שהמשימה רגישה ובעלת השלכות רחבות יותר, כך גוברת החשיבות לשיקול דעת מעמיק כדי לוודא שהנבחרים אכן מייצגים את שבטם – גם בעלי מעמד וגם בעלי אחריות ציבורית מוכרת. מכאן שהקריטריונים מסייעים לא רק לבחינה מושכלת של מועמדים, אלא גם מאפשרים מסגרת מענה רציונלי לאנשים שהיו מעוניינים להיבחר ולא נבחרו וכן הקריטריונים מאפשרים לקבוצה זו להתמקד בפיתוח וטיפוח מיומנויות רלוונטיות על מנת להגביר סיכויים להיבחר בפעם הבא.

מנהיגות אינה רק שאלה של כישרון, אלא גם של לגיטימציה. אנשים יכולים להיות מקצועיים, חכמים ובעלי פוטנציאל גבוה, אך כאשר הם נדרשים להוביל מערכת, הם זקוקים גם לאמון הסביבה ולתחושת ייצוג של הקבוצה שהם מובילים. מכאן שהנהלה המבקשת לבנות את דור המנהיגות הבא אינה יכולה להסתפק בזיהוי מצוינות בלבד, עליה לשלב בין מגוון היבטים אובייקטיבים וסובייקטיביים –  הערכה מקצועית, היכרות אישית-ערכית ויכולת לזהות מי נתפסים כראויים בעיני הארגון לאורך זמן. זה יסודו של "כל נשיא בהם" לא רק לבחור את הטובים ביותר, אלא לבחור את אלה שהסביבה מעניקה להם לגיטימציה לייצג אותה. ארגון הבוחר להשקיע בדור העתיד, למעשה בוחר את מי שיישא את שמו וימשיך את מורשתו הערכית והעסקית.

 

 

***  הבלוג האהוב גם בספר ***