כמה או עד כמה?
*** להזמנת ספר תורת הארגונים ***
בדיוני הנהלה על תקציב, כל מנהל מציג עומס, יעדים ואתגרים שמצדיקים "עוד קצת", והדיון נראה כמתמקד בחלוקה עניינית 
של עוגת המשאבים. אך לא פעם זה רק קצה הקרחון. מתחת לפני השטח מתקיים רובד עמוק יותר: לא כמות המשאבים היא עיקר מקור המתח, אלא שאלת גבול ההשפעה של כל יחידה במערכת הארגונית – רמת ההכרה, הסמכות והלגיטימציה. במילים אחרות, זה אינו רק דיון על תקציב, אלא בעיקר על גבולות ההשפעה.
לכן ניסיון לפתור קונפליקט כזה בשפה של תקציב ומשאבים, מחטיא את העיקר: מאחר ושורש המחלוקת הוא תפיסתי – של מקום, הכרה ולגיטימציה, גם כאשר משאבים ניתנים, המתח לרוב לא נעלם, משום שמהות הדיון אינו רק על "כמה", אלא בעיקר על "עד כמה".
על כך בפרשת השבוע, פרשת קורח שם נאמר:
"וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי ה' מָחָר וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' הוּא הַקָּדוֹשׁ רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי" (במדבר טז, ז)
בהתקוממות נגד משה ואהרון השתתפו קורח משבט לוי, דתן ואבירם משבט ראובן ועוד מאתים וחמישים איש מבני ישראל, ראשי שבטים ונשיאים. אם כן מדוע הפנייה היא רק ל-"בְּנֵי לֵוִי"?
הפרשנים מציגים שלושה היבטים של עיקרון גבולות ההשפעה:
- בכור שור: משה מדגיש את בני לוי כדי לומר להם שכנציגי העם, אחריותם במרד גדולה יותר משאר המורדים – חומרת חציית הגבול שלהם גדולה יותר וזהו "רַב לָכֶם".
- חזקוני: "רַב לָכֶם"- לשון גבול – אתם מבקשים יותר ממה שמגיע לכם ולמעשה הבקשה שלכם חוצה את גבול הלגיטימציה.
- רמב"ן: משה מזהה את קורח כמנהיג המרד, אז הפנייה לבני לוי מכוונת למעגל הקרוב למוקד ההשפעה, מתוך הבנה שטיפול בגורם השורש יפוגג את שאר חלקי המרד.
ואפשר להבין את הביטוי "רַב לָכֶם" בשני אופנים: (א) מלשון כמות: קיבלתם כבר יותר מדי / יותר משאר השבטים ואין מקום לתלונה או לתוספת דרישה (ב) מלשון ריבון / ריבונות – נקודת הסף של לגיטימציה, המקום בו מסתיימת ההשפעה המוגדרת בתוך מערכת, מכאן שמשה אומר לקורח: הבקשה שלכם חוצה את גבול ההשפעה הלגיטימית. לשון דומה של גבול נאמרה למשה כשביקש להיכנס לארץ: "רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה" (דברים ג, כו).
מכאן "רב לכם" אינו רק נזיפה על עודף דרישה, אלא סימון גבול: יש מקום בו ההשפעה מסתיימת. מתוך כך מתחדדת משמעות הפנייה ל-"בני לוי" על אף מקומם המכובד כמשרתים בקודש, גם לכך יש גבול ונראה כי קורח מתח זאת למקום שהלגיטימציה להרחבת המעורבות, גם של שבטו, הסתיימה – הוא פשוט "עבר את הגבול". במובן זה כאמור, "רב" אינו מייצג רק כמות. אלא גבול תפיסתי של פעולה במסגרת מערכת אנושית.
גם בארגונים, פעמים המחלוקות אינן באמת על חלוקה נכונה יותר של משאבים, אלא על גבולות תפיסתיים. רכיבים "רכים" אלה – לגיטימציה, מעמד, הכרה וסמכות נתפסת, הם המעצבים בפועל את ההתנהגות, את סדרי העדיפויות ואופן קבלת ההחלטות. לכן, ניהול אפקטיבי אינו ממוקד רק בהקצאת המשאבים, אלא גם לדעת לזהות מתי הוויכוח אינו באמת על "כמה", אלא בעיקר על "עד כמה".
*** הבלוג האהוב גם בספר ***