החרמש הניהולי
*** להזמנת ספר תורת הארגונים ***
יוני גויס לארגון לאחר שהוביל בחברה מתחרה מהלכים שהניבו תוצאות עסקיות מרשימות, מעל ומעבר למצופה. הבקשה של המנכ"ל הייתה ברורה: 'תעשה כאן מה שעשית שם'.
יוני עשה בדיוק את שהתבקש. הביא איתו לארגון את מאגר הקשרים שלו, שיטות ותהליכי עבודה, שגרות ניהול ובקרה, מבנה מחלקתי, מנגנונים וניסיון עשיר בענף.
שנה לאחר גיוסו, התוצאות המצופות טרם הגיעו.
הסיבה אמנם טריוויאלית, אך לא תמיד מובנת מאליה: הארגון שאליו הגיע היה שונה מהארגון שממנו בא – הצוות, המציאות העסקית, המבנה, חופש הפעולה והתרבות הארגונית. כלומר התנאים שאפשרו את הצלחתו הקודמת לא בהכרח התקיימו במקום החדש.
אחת המלכודות של ניסיון ניהולי היא לייחס הצלחה לפעולות שנעשו במקום עבודה אחר, מבלי לבחון לעומק את התנאים שאפשרו להן להצליח. אותה פרקטיקה ניהולית יכולה להיות מנוע צמיחה במקום אחד ומנגד, אף חסם במקום אחר.
מנהל מנוסה אינו מסתפק רק בשאלה – מה עבד, אלא גם שואל – למה זה עבד. מה היו התנאים שאפשרו את ההצלחה? מה היה ייחודי לארגון, לאנשים ולמציאות שבה פעל? ומה מתוך זה נכון גם עכשיו? הצלחה אינה רק תוצאה של מה שעשינו, היא תוצאה של המפגש בין מה שעשינו לבין ההקשר שבו פעלנו.
על כך בפרשת השבוע פרשת כי תצא שם נאמר:
"כִּי תָבֹא בְּקָמַת רֵעֶךָ וְקָטַפְתָּ מְלִילֹת בְּיָדֶךָ וְחֶרְמֵשׁ לֹא תָנִיף עַל קָמַת רֵעֶךָ" (דברים כג, כו).
התורה מבחינה בין פועל העובד בבציר בכרם לבין פועל העובד בקציר הקמה. בשני המקרים מותר לפועל ליהנות מתוצרת המקום, אך הדרך בה זכות זו מתממשת אינה זהה, מוגדרים כללים שונים. בכרם מותר לפועל להשתמש בכלי בצירה ולאכול מענבי הכרם כדי שבעו, כל עוד האכילה אינה גסה ואינו נותן לתוך כליו. בקמה, לעומת זאת הפועל רשאי לקטוף מלילות רק בידיו, ואינו רשאי לקצור אותן בחרמש לצורך אכילתו.
ההבחנה אינה מקרית. כלי הבצירה מאפשר לשלוט בכמות הנקטפת; החרמש מאפשר לפועל לקחת מלוא רוחב החרמש ובכך להגדיל משמעותית את היקף הכמות שלוקח הביתה. בקמה הוגדרה ההגבלה על החרמש מאחר שהמלילות, בניגוד לפרי הכרם, אינן נאכלות כפי שהן, אלא דורשות טחינה ואפייה, לכן מותר לפועל לתת אותן בכליו. התורה, אם כן, מגדירה לא רק מה מותר, אלא גם כיצד ומתי הזכות יכולה להתממש. היא אינה מחילה כלל אחד על כל מצבי העבודה, אלא מתאימה את הכלל למאפייני השדה, המוצר והפעולה.
גם בעולם הניהולי, האמצעי אינו ניטרלי – שיטת עבודה, מבנה ארגוני, מנגנון בקרה, מודל תגמול או חלוקת סמכויות יכולים לייצר תוצאה מצוינת בהקשר אחד, ותוצאה שונה לחלוטין בהקשר אחר. לא כל מה שהוכיח את עצמו במקום אחד נכון לשכפל במקום אחר. זהו עיקרון החרמש הניהולי: לא כל כלי שמתאים לשדה אחד מתאים בהכרח לשדה אחר. לעיתים חרמש זה בדיוק מה שהארגון צריך, לעיתים נדרש לשנות את אופן השימוש בו ולפעמים, אף שתרם בעבר להצלחה גדולה, חשוב לעצור ולשאול אם זהו עדיין הכלי הנכון למציאות הארגונית. מנהל טוב מביא איתו ניסיון. מנהל מצוין יודע להבחין בין ניסיון שצריך לשמר לבין ההקשר שצריך לבנות מחדש. כי לא כל מה שעבד שם נכון לעשות גם כאן. לכן, לפני שמניפים את החרמש, חשוב להבין את תנאי השדה.
*** הבלוג האהוב גם בספר ***