אבל על אובדן
חודשיים בדיוק עברו מאז השבת השחורה והמציאות של רבים מאופיינת בעיקר בהתמודדות עם שלבים שונים של תחושת אובדן – געגוע וטראומה – אובדן בית וחווית פליטות, אובדן תפקוד או פציעה, אובדן של אדם קרוב, אובדן תחושת שיגרה, אובדן ביתיות ומשפחתיות, יש גם החווים אובדן פרנסה ומקום עבודה ויש גם לא מעט אנשים המתמודדים עם חוויה קשה של ריבוי אובדנים.
למרות שמדובר באובדן בסדרי גודל שונים, נראה כי אובדן של תחושת ביטחון ואמון משותפת לכולם.
המודל של אליזבת קובלר-רוס לעיבוד תהליך אבל על אובדן כולל 5 שלבים: *הכחשה, *כעס, *מיקוח, *דיכאון ו-*קבלה. שלבים המלווים בתחושות עצבות וצער עמוק ולעיתים גם של אשמה והאשמה.
עם זאת אחת התופעות האנושיות המופלאות היא יכולת התקומה. למשל שורדי שואה שהצליחו לקום, להקים ואף להנחיל לדור הבא אופטימיות ותחושת מסוגלות, מצביע על כך שגם מתוך טראומה ואובדן מתאפשרת שמחת חיים, בריאות וחוסן.
אובדן הוא תמיד קשה ובנסיבות המטלטלות של מלחמת חרבות ברזל, נראה כי ההתמודדות מאתגרת יותר. כל אובדן צריך התייחסות וזמן עיבוד. לכל אחד דרך משלו להתאבל. אך המשותף לרוב האנשים הוא היכולת לעבד את האובדן ולצמוח, להתקדם לחיים טובים ובריאים – לצידו.
על כך בפרשת השבוע, פרשת וישב שם נאמר:
"וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ, וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה; וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו" (בראשית לז, לה)
יעקב מסרב להתנחם אף שקמו בניו ובנותיו (בנותיו יש אומרים תאומה נולדה עם כל שבט, יש אומרים הכוונה לכלותיו – נשי בניו), בכך רצו להראות לאביהם שאף שיוסף איננו, עדיין יש לו משפחה גדולה שיכולה להוות מקור נחמה. אך יעקב מסרב להתנחם, מדוע?
נסביר עפ"י מודל שלבי האבל:
- הכחשה – אף שלא ידע שיוסף חי, אין אדם מקבל תנחומים על החי ומכיוון שיוסף לא מת, כנראה בהרגשתו לא יכל להתנחם (רש"י)
- כעס – יעקב חש תחושות כעס על עצמו ואשמה על כך ששלח את בנו לבדו ועוד למקום ששונאים אותו. לכן קיבל עליו אבלות לכל ימי חייו.
- מיקוח – ליעקב היה אות שאם לא ימות אחד מבניו בחייו מובטח שאינו רואה גיהינום. זהו שאמר "כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה". נראה שהבין כי מדובר בתוצאה על יחסו השונה ליוסף – שאהבו מכל בניו (מדרש).
בתהליך האבלות, הנחמה היא שלב הקבלה, השלב שאדם משלים עם גורלו. נראה כי יעקב נתקע בשלב הדיכאון – בתחושת אובדן קשה, עצב עמוק והרגשה שאין טעם לחיים – לכן לא יכול להתנחם.
עפ"י תיאוריות פסיכולוגיות – כשנותנים מקום לאבל, על כל שלביו, אפשר לחיות בהמשך חיים בריאים ואף לזכות לאיכות חיים בצד האובדן. יעקב כך נראה לא עבר את כל שלבי האבל ומכאן – ממאן להתנחם. עם זאת, הטבע האנושי מצביע כי לרובנו יש היכולת להתגבר בהדרגה גם על מצבים מאתגרים של אובדן. קחו את הזמן הנדרש לעיכול האובדן הבלתי נתפס בעקבות מלחמת חרבות ברזל ובעיקר תסמכו על עצמכם!
*** חדש – הבלוג האהוב גם בספר ***
*** פרטים והזמנות: ספר תורת הארגונים ***
לאור מצב המלחמה, מאמרי הפרשה של "תורת הארגונים" זמינים לקריאה חופשית.
מאמרים לפרשת וישב:
- מאפייני צוות מונדיאלי
- ג'וב, קריירה ושליחות – הכוונה שמניעה פעולה
- גם אם תתעלם – זה לא יעלם. להפך!
- דרוש מנהל אמיץ
- על הראסי (R.A.C.I)
- האחריות מחייבת החלטות לא פופולריות
- אין תקשורת – אין מנהיגות