צוות רעים
צוות הוא קבוצה של אנשים בעלי מידה גבוהה של תלות הדדית המכוונים להשגת מטרה משותפת. חברי הצוות מבצעים יחד מטלות הדורשות תיאום ושיתוף פעולה, הם מסכימים על המטרה ועל כך שהדרך היחידה להשיג אותה היא – לעבוד ביחד. נקודת ההנחה היא סינרגיה – שהשלם גדול מסך חלקיו.
עם זאת, אחד האתגרים המובנים בצוות הוא רציונליות היחיד אל מול טובת הכלל. שכן לעיתים הפרט חש "מופסד" וכי קיימת סתירה ואי-הלימה בין ערכי עבודת צוות ושיתוף פעולה לבין צרכיו האישיים (כגון יותר הכנסות, תחרותיות, אגו, הכרה).
על כך בפרשת השבוע, פרשת בא שם נאמר:
"דַּבֶּר נָא, בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף, וּכְלֵי זָהָב" (שמות יא, ב).
מקריאת הפשט נראה תמוה לכאורה, כי הפסוק מתייחס למצרים בתואר "רֵעֵהוּ" ו-"רְעוּתָהּ", כיצד הפך הנוגש לחבר?
נסביר,
"דַּבֶּר נָא" – צורת דיבור המשדרת דחיפות. עפ"י רש"י: "הזהירם שלא יאמר אותו צדיק אברהם – ועבדום וענו אותם – קִיֵים בהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול – לא קִיֵים בהם". אם כן יש לזרז את בני ישראל לבקש כסף וזהב מהמצרים כדי להבטיח קיום החלק השני בברית בין הבתרים – הבטחת הרכוש הגדול.
"בְּאָזְנֵי (הָעָם)" – בסוד – שלא ישמעו המצרים ויסרבו להשאיל לכם.
נראה כי המצרים לא חששו להשאיל חפצים לבני ישראל שכן שרר ביניהם אמון שהרי בשלושת ימי האפלה של מכת חושך, בני ישראל ראו אוצרותיהם ולא נגעו בהם. יתירה מזאת, הם אף סייעו להם בקיום היומיומי. בנוסף, קודם לכן הציווי נוסח כך: "שָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת" (ג, כב), מכאן שתיאור היחסים בין הישראלים למצרים היא של שכנות ולא של רעות.
אלא נראה שהכוונה בשימוש במילים "רֵעֵהוּ" ו-"רְעוּתָהּ", היא לאספסוף, ערב רב שהצטרף לבני ישראל, לא מתוך שותפות בערכים, בזהות, בעקרונות, שותפות במטרות או שותפות גורל, אלא כטרמפיסטים המצטרפים אל קבוצה מובילה הנוחלת הצלחה מול המלך פרעה, במטרה למקסם את רווחיה האישיים. חיזוק לכך עולה משינוי הניסוח המקובל "דבר אל בני ישראל" לניסוח של "דבר אל העָם", המייצג אף הוא המובחנות בין הקבוצות.
התבטאויות והשפעות שליליות של האספסוף מעידות על המניע הדומיננטי להצטרפותם לבני ישראל כך למשל הם היו הגורם המרכזי לחטא העגל: "וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר" (שמות לב, א) ולאחר החטא אמרו: "וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹקיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (לב, ד).
מכאן נראה שכדי לחזק את אמון המצרים, על בני ישראל להראות שקיים אמון גם בין האספסוף והם משאילים חפצים אחד לשני ללא חשש כך גם המצרים לא יחושו חשש להשאיל להם. מכאן כאמור השימוש במילים "רֵעֵהוּ" ו-"רְעוּתָהּ", אינו מכוון למצרים כפי שנראה מקריאה ראשונה אלא לאספסוף שעד למתן תורה כולם נקראו רעים. עם זאת, לאחר מתן תורה רק בני ישראל נקראו כך כפי שבא לידי ביטוי למשל בציווי: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח).
באופן דומה, צוות מחויב ומגובש הוא צוות שחבריו בעלי זיקה חזקה לערכי הליבה הרואים עין בעין את טובת הארגון ואת המטרות כמשותפות וסינרגטיות, כערכי הרעות שאינם מתמקדים בפריזמה צרה של אינטרסים אישיים בלבד. האתגר הניהולי הוא ליצור בתוך השונות והייחודיות של כל אחד מחברי הצוות, גם שילוביות סינרגטית הכוללת זהות וערכי ליבה, לצד הגדרת מטרות משותפות, המוסכמות וברורות לכל חברי הצוות כמו-גם קריטריונים לתגמולים הוגנים שיגבירו תחושת ההלימה עם רציונליות היחיד – כך שיבטא גם ערכי עבודת צוות וגם ערכי רעות.
*** חדש – הבלוג האהוב גם בספר ***
*** פרטים והזמנות: ספר תורת הארגונים ***
לאור מצב המלחמה, מאמרי הפרשה של "תורת הארגונים" זמינים לקריאה חופשית.