כוחו של השורש

*** להזמנת ספר תורת הארגונים ***

רוב המנהלים יודעים לזהות בעיה ארגונית. השאלה היא האם הם יודעים לזהות את הסימנים המוקדמים לכך שמשהו מתחיל להתפתח לכדי אתגר מערכתי. לרוב זה מתחיל במשהו שקשה עדיין להגדיר כבעיה: אי־נוחות שחוזרת, שינוי בהתנהלות, ויתור קטן שמקבל הסבר, חריגה שנדמה שאפשר להכיל. כשהסימנים הללו מצטברים ואינם מקבלים תשומת לב ניהולית מספקת, הם עלולים לקבל לגיטימציה, לחלחל לאחרים ולהפוך בהדרגה לתופעה רחבה יותר. זהו אתגר ניהולי מורכב: לזהות את מה שמתחיל לנבוט מתחת לפני השטח, עוד לפני שהופך לבעיה גלויה. מנגד, קיומו של גרעין ערכי חזק יכול למנוע משינויים כאלה להפוך לנורמה. 

כוחו של ארגון נמדד, אם כן, לא רק ביכולת לזהות בזמן את השורשים שמהם חריגות עלולות לצמוח, אלא גם ביכולת לטפח את הגרעין הערכי שמחזיק את הארגון מבפנים.

 על כך בפרשות השבוע, פרשות ניצבים-וילך שם נאמר:

"פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט, אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מֵעִם ה' אֱ-לֹהֵינוּ… פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה" (דברים כט, יז).

משה מכריז על הברית בין ה' לעם ישראל ומזהיר מפני הימצאותם של יחידים או קבוצה הסוטים ממנה. מדוע לאחר שאמר ״אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט״ לא המשיך והתרחב ל-עם? מה מוסיף הדימוי "שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה"?

אי קבלת הברית מצד יחידים מאיש ועד שבט – אפשרית. אדם מורד יכול למשוך אחריו את בני משפחתו או אף את בני שבטו. אך לא עם שלם, זאת משתי סיבות עיקריות: 

1. גרעין ערכי – שורש ערכי שמחזיק את החברה: אילו העם כולו היה מסרב לקבל הברית, ה' לא היה כורת אותה עמו מלכתחילה. קיום הברית תלוי בכך שיש גרעין נאמן שממשיך לשאת אותה קדימה. כך למשל רש"י על הפסוק "וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים" (שמות י"ג, י"ח), מפרש שרק חמישית מבני ישראל יצאו ממצרים, השאר מתו בשלושת ימי האפלה. כאמור כשיש גרעין נאמן – הברית מתקיימת. גם לאחר חטא העגל, ה' אומר למשה "ואעשה אותך לגוי גדול", ממחיש כי הברית יכולה להמשיך להתקיים אף באמצעות אדם אחד – הגרעין הנאמן.
2. שורש הבעיה – שורש שממנו עלולה לצמוח הבעיה: הנצי"ב מסביר שהעם היהודי קשור בקשר טבעי לברית. לאחר שמשה מזהיר על מורדים גלויים, הוא מזהיר גם מפני אלה שהמרד מצוי בליבם, בסתר. "שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה": השורש מצוי מתחת לפני השטח סמוי ונראה זניח, ובמשך הזמן מוציא "פירותיו" החוצה ועלול להביא למרי רחב יותר, ואז קשה יותר לבערו.

כוחו של השורש, אם כן, פועל בשני כיוונים: הוא יכול להיות מקור לחוסן שמחזיק את החברה, אך גם מקור לתופעה שלילית שמתפשטת הרבה מעבר לנקודת המוצא שלה. 

גם בארגון, השאלה אינה רק מה מתחיל לנבוט, אלא גם מה מטפחים בשורש. אחריות מנהיגות הארגון אינה מסתכמת בטיפול באתגרים שכבר הפכו לגלויים זה חשוב אך לא מספיק, אלא מחייבת גם השקעת תשומות ניהוליות לזיהוי "שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה" – למה שעדיין קשה להגדיר כבעיה: לסימנים מוקדמים, לשינויים עדינים בהתנהלות ולדברים שמתחילים לצמוח מתחת לפני השטח. לא כל סימן כזה יהפוך לבעיה, אך מנהיגות אפקטיבית יודעת לעצור, להתבונן ולבחון לאן הדברים עלולים להוביל לפני שהם מקבלים לגיטימציה, מחלחלים לאחרים ומעצבים נורמה ארגונית לא רצויה. בכוחו של השורש להחזיק את המערכת או לכרסם בה. כוחה של המנהיגות לדעת הן לטפח את הגרעין הערכי, הן לזהות ולמגר מוקדם ככל הניתן את "שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה".

 

***  הבלוג האהוב גם בספר ***