"מה המצב?
מה לדעתך נכון לעשות עם העובדים שאין להם ילדים ?"

שאלה שקיבלתי הבוקר ומחדדת את הדילמה שעלתה בסקר שלנו בלינקדאין:

כיצד נכון לנהל עובדים בעת הזו?

 

עד כה כ-350 משיבים ענו השאלה, בעוד הנתונים מצביעים על קונזנסוס:

מחצית (51%) מהמשיבים בחרו באיזון מושכל בין קידום יעדים ארגונים למורכבות האישית.

כמחצית אחרת (45%) בחרו להתמקד בגמישות מותאמת לעובד.

 

מאחורי המספרים עולה פן נוסף:

"אם אפשר לעבוד מרחוק, אין סיבה להגיע למשרד"

"המשרד נותן מסגרת, שקט, תחושת נורמליות"

"חזרה לשגרה היא רצף, לא מצב בינארי"

 

נראה כי התמקדות בשאלה אם נכון להחזיר עובדים למשרד.

זו שאלה נוחה, אבל לא מדויקת.

השאלה הנכונה: איך יוצרים איזון WIN-WIN בין ההיבטים?

 

ההנחה שאפשר לייצר פתרון אחיד – היא שגויה

בפועל, יש *מצבים שונים*.

יש מי שלא מצליחים לעבוד באופן רציף,

יש מי שמסוגלים להתרכז רק מספר שעות בודדות,

ויש מי שדווקא המשרד מאפשר להם לתפקד למרות הפחד מהנסיעה בכבישים.

 

התגובה הארגונית השכיחה של ניסיון להחזיר סדר דרך מדיניות:

לקבוע מספר ימים, לייצר כללים, לאכוף אחידות.

בפועל, זה כמעט תמיד מפספס.

המציאות הנוכחית לא מתיישרת לפי מדיניות.

 

אין פתרון אחד נכון.

מדיניות אחידה אינה מענה הולם.

ומנגד, גמישות בלבד גם אינה פתרון.

הפתרון טמון ביכולת לנהל מורכבות.

האתגר הוא לא לבחור בין משרד לבית, 

אלא לנהל בתוך חוסר ודאות מתמשך,

לעיתים עם פתרונות חלקיים בלבד.

 

במציאות של חוסר ודאות מתמשך,

היכולת לנהל אנשים,

לשלב בין תוצאות לאנושיות,

וליצור אמון היא היתרון התחרותי החדש.

קישור לסקר בלינקדאין