נעשה ונשמע?
יאיר סמנכ"ל תפעול, בחר ביובל מנהל מחלקה מצטיין לבצע משימה מסוימת – משימה שקצת חורגת מהשגרה של המחלקה. הבחירה ביובל הייתה טבעית ומתבקשת שכן כל תפוקות מחלקתו היו תמיד איכותיות מאד ובוצעו במקצועיות תוך עמידה בלוחות הזמנים. נראה כי יובל, ממש לא התלהב מהמשימה החדשה. יאיר אמנם הקשיב להסבריו של יובל ואף ענה באופן מקצועי וענייני לכל טיעון שהועלה, אך נראה כי יובל מתבצר בעמדתו, לא מקשיב ומסרב להבין את הנאמר לו. יובל, מנהל מחלקה מסור ומקצועי, מרגיש שהמשימה שהוטלה עליו היא שגויה ולא מקצועית – היא תגרום לעיכובים מיותרים בלו"ז היא תגביר את תסכול עובדיו שגם ככה מרגישים עמוסים ומבחינתו אין בה כלל הגיון ולכן ניסה להסביר ליאיר שוב ושוב את אי-ההיגיון שבבקשתו. מנגד, יאיר מתוסכל מכך שיובל לא מבין דבר פשוט שכבר הסביר לו שלוש פעמים, מחליט לסיים את הדיון ואומר – כי זו הנחייה מגבוה – מהמנכ"ל.
על כך בפרשת השבוע פרשת וזאת הברכה שם נאמר:
"וַיֹּאמַר, יְהוָה מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ–הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן, וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ; מִימִינוֹ, אשדת לָמוֹ" (דברים לג, ג).
עפ"י רשי "וְזָרַח מִשֵּׂעִיר" – כשבא לתת התורה פתח ראשונים לבני עשו שיקבלו התורה אך הם לא רצו. "הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן" – הלך ופתח לבני ישמעאל שיקבלו את התורה וגם הם לא רצו. "וְאָתָה" – ואז בא לישראל ואמרו לו מיד 'נעשה ונשמע'.
הביטוי 'נעשה ונשמע' הפך לאחד מיסודות הגדולה של עם ישראל, שהם יותר ראויים לקבל את התורה בשל הסכמתם הבלתי תלויה בשום תנאי וכן שהקדימו נעשה לנשמע.
לכאורה, איזו חשיבות יש בהסכמת העם? ולמה חשוב הקדמת נעשה לנשמע? והאם יש משמעות לשימוש בביטוי זה?
באופן מעניין, נראה כי סדר פניית הקב"ה לבני עשו ולבני ישמעאל, כפי שמתואר בפסוק אינו לפי סדר לידתם, שהרי ישמעאל בן אברהם נולד לפני עשו בנו של יצחק.
ניתן להסביר זאת, דרך סימבוליות השמות. בעוד שמו של עשו הינו מלשון עשיה. שכן נקרא עשו כי נולד עשוי וגדול בשערו. לכן נראה כי היה ראוי ואף טבעי שיסכימו לעשות ולקיים המצוות. שמו של ישמעאל נגזר משמיעה ולכן היה ראוי שבניו לפחות יסכימו לשמוע – ללמוד התורה מבלי לקיימה אך הם דחו אותה לחלוטין.
ולכן כשבא אל ישראל והציע להם את התורה הם קיבלו עליהם מה שבני ישמעאל ובני עשו דחו. 'נעשה' – כנגד דחיית בני עשו את התורה 'ונשמע' – כנגד דחיית בני ישמעאל את התורה.
גדולת ישראל בשימוש בביטוי זה, אם כן טמונה בכך שהם הסכימו והצליחו במקום שאחרים שלגביהם היו ציפיות – נכשלו ודחו – וראו גדולתם וגדולת הביטוי 'נעשה ונשמע'.
'נעשה ונשמע' בארגון הוא חיוני ודו צדדי –הן 'נעשה' – גם כשיש אי הסכמה המילה אחרונה הוא של הממונה שהרי לא תמיד כולם חשופים לתמונה המלאה (כדוגמת ההיררכיה בצבא). והן 'נשמע' – פיתוח של תרבות הקשבה אמיתית וכנה (ולא הנחתה), תקשורת דו צדדית משתפת, בה בשעה שצד אחד מסביר את ההגיון במניעיו וסיבותיו (במידת האפשר) הצד השני קשוב, סבלני ופתוח לדעה נוספת ולבחינת האפשרות שיש צדק גם בדברי הצד השני, לפחות במידה מסוימת. אילו יאיר היה קשוב וסבלני יותר הוא היה בונה הן את המנהיגות שלו והן את של יובל כמנהל מחלקה טוב יותר. בנוסף, בכוחם של 'נעשה ונשמע' לפתח גם מוטיבציה (זיכרו גם שיובל צריך לתקשר ולבצע משימה שהוא לא מאמין בנחיצותה) ובעיקר פיתוח תרבות ארגונית של הקשבה אמתית ופתיחות למגוון דעות פתיחות וגיוון לדעות שונות – שכן ארגון שמטפח פתיחות יהנה ממנהלים עצמאיים שמייצרים פתרונות יצירתיים לטובת הארגון. וליאיר נגיד, אולי יובל צודק?
הצטרפו לעשרות המנהלים ובעלי העסקים שנהנים מהניוזלטר השבועי של נוגט אסטרטגיות.
הירשמו לקבלת טיפים, מאמרים מקצועיים ועדכונים מהבלוג "תורת הארגונים".