עניין של תכנון או של מזל?
אחד הגורמים המרכזיים ביכולתו של ארגון לשגשג הינו רמת המנהיגות, הבאה לידי ביטוי למשל ביכולתו של מנהיג לתת מענה מדויק לשאלה = כיצד אנו מתכוננים להצליח בארגון שלנו? מענה אשר ישלב הגדרת יכולות הבידול והעוצמה של הארגון – אלה שיאפשרו רווחיות במגרש התחרותי, יחד עם חלומות מעוררי השראה ושאיפות מרחיקות לכת.
כדי להפוך את הנ"ל למציאות, יש להשקיע בתכנון העתיד, בין היתר, על ידי בניית תכנית רב שלבית ורב ממדית, ממוקדת, מפורטת ותכל"סית. תכנית שלוקחת בחשבון מצד אחד, את כלל הפעולות שיובילו למימוש מוצלח של החזון והאסטרטגיה ומצד שני, מקיפה את כל רבדי הארגון לרבות היבטים אישיים, עסקיים, משאבים, סיכונים, תחרות, רגולציה ועוד.
עפ"י מאמן הפוטבול וינסנט לומברדי: המילון הוא המקום היחיד בו הצלחה מופיעה לפני עבודה (The only place success comes before work is in the dictionary), כאמור הדרך להצלחה טמונה בתכנון מוקפד, מנוהל וגמיש לצד עבודה קשה ויסודית.
על כך בפרשת השבוע, פרשת וארא, שם נאמר:
"וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא אֶת-אֶרֶץ גֹּשֶׁן, אֲשֶׁר עַמִּי עֹמֵד עָלֶיהָ, לְבִלְתִּי הֱיוֹת-שָׁם, עָרֹב… וְשַׂמְתִּי פְדֻת, בֵּין עַמִּי וּבֵין עַמֶּךָ" (שמות ח', י"ח-י"ט).
נשאל אם כן —
מדוע יש כאן ציון של הבדלה כפולה – הבדלה גיאוגרפית (בין מקומות הישוב) והבדלה אתנית (בין העמים)? מדוע הבדלה זו אינה מופיעה במכות האחרות? כמו-גם מדוע יש שימוש בשתי לשונות "הִפְלֵיתִי" ו-"פְדֻת"?
נסביר,
הפסוק להלן מתייחס למכה הרביעית, מכת ערוב – מיני חיות רעות, נחשים ועקרבים בעירבוביא ש- 'היו משחיתים בהם' (רש"י). המכות שקדמו למכה זו הן: דם, צפרדע וכינים – מכות הקשורות למקום פיזי סטטי כך למשל: דם וצפרדע – מתרחשות ביאור ובמקורות מים ומכת כינים – מתרחשת באדמה – מעפר הארץ עלו הכינים. אך בניגוד למכות הקודמות, במכת ערוב אין מדובר במקום פיזי-סטטי בו מתרחשת המכה אלא בחיות הנעות באופן עצמאי ממקום למקום. ומכאן, מתוך ניתוח מטרת השימוש בשתי הלשונות, ניתן להבין את הנס שהתרחש במכת ערוב:
- "וְהִפְלֵיתִי"- הבדלה גיאוגרפית בין ארץ גושן שבה גרו בני ישראל לבין חבל הארץ בה גרו המצרים. על אף שאין גדר פיזית – החיות התהלכו רק בארץ מצרים ולא חצו את הגבול הווירטואלי לארץ גושן בה דרו בני ישראל. וְהִפְלֵיתִי משורש פלא = הבדלה באורח פלא.
- "וְשַׂמְתִּי פְדֻת" – הבדלה אתנית בין בני ישראל לבני מצרים. 'פְדֻת' – גם לשון הבדלה וגם לשון הצלה – כאשר מי מבני ישראל יקלע למקום הגיאוגרפי של המצרים – מוכה הערוב, גם אז לא יפגע.
אם כן, בניגוד למכות הקודמות שפגעו כאמור במשאבי הטבע וניתן היה לייחס אותם לכאורה ליד הגורל, ביש מזל ומקריות, הנס במכת ערוב הוא ציות החיות והתנהגותן עפ"י ההבדלה הכפולה שהוגדרה – הגאוגרפית והאתנית. נס זה אינו יכול להיות מיוחס למקריות, יד המקרה או ביש מזל אלא לפעולות מנהיגותיות ברורות, מכוונות ומובחנות.
הבחנה זו למעשה מצביעה על כך שההצלחה בהשגת מטרה לרוב אינה מקרית, אלא מהווה חלק ממנהיגות שמטרה ברורה עומדת לנגד עיניה והיא פועלת מתוך תכנון, ניהול ובקרה להשגתה. עם זאת נציין כי מזל, נס ויד המקרה הם בונוס מבורך, תמיד טוב כשהם בסביבה, אך כאמור הם אינם מהווים תחליף לתכנון ועבודה מאומצת ובטח לא משאב שאפשר 'לבנות' עליו להשגת מטרה.
הצטרפו לעשרות המנהלים ובעלי העסקים שנהנים מהניוזלטר של נוגט אסטרטגיות.
הירשמו לקבלת טיפים, מאמרים ולעדכונים מהבלוג השבועי "תורת הארגונים"