החטא ועונשו: הספציפי, הכללי והפוטנציאלי

התראה בע״פ, נזיפה בכתב , קנסות, מניעת קידום ופיטורים, הם דוגמאות לסוגי ענישה שקיימים בארגונים רבים.

עפ"י מחקרו של פרופ' מרדכי מירוני, עונש מוגדר ככל סנקציה שלילית הננקטת כתגובה לעבירת משמעת ע"י בעל הסמכות לכך. לרוב, מטרת הענישה במקומות העבודה היא הרתעה. ישנה הבחנה בין שני סוגי הרתעות: האחת, הרתעה ספציפית – עונש המוטל על האדם בכדי שישמש לו כאזהרה לעתיד, השנייה, הרתעה כללית פוטנציאלית – עונש המוטל על אדם מסוים שמטרתו להרתיע אחרים שטרם עברו את העבירה, למשל כשעובד מפוטר בגלל עבירת משמעת.

על כך בפרשת השבוע, פרשת שלח-לך שם נאמר:

"וְהֵמַתָּה אֶת-הָעָם הַזֶּה, כְּאִישׁ אֶחָד; וְאָמְרוּ, הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר-שָׁמְעוּ אֶת-שִׁמְעֲךָ, לֵאמֹר" (במדבר י"ד ט"ו)

משה בתפילתו על עם ישראל כדי לכפר על חטא המרגלים, משתמש בביטוי "וְהֵמַתָּה אֶת-הָעָם הַזֶּה, כְּאִישׁ אֶחָד", נשאלת השאלה – מה כוונת משה?

נסביר,

רש"י – "כְּאִישׁ אֶחָד" – 'פתאום'. עפ"י משה, כתוצאה מהמתת העם כולו יאמרו הגויים שלא הייתה לה' היכולת להביאם לארץ המובטחת. גם רשב"ם בפירושו מציג עמדה דומה – שעל אף שהגויים ראו מה ה' עשה למען בני ישראל בהוציאם מארץ מצרים, כך שהם מניחים כי בוודאי ה' אוהבם ורוצה בטובתם, אך גם יטענו כי הרג את בני ישראל במדבר מאחר ולא יכול להביאם לארץ שהבטיח להם.

וניתן גם להסביר – כי בדרך כלל מטרות העונש הם תיקון והרתעה:

• תיקון – שהחוטאים יתקנו את דרכם
• הרתעה – שאחרים יראו ויראו (ילמדו לקח)

ניתן לממש מטרות אלה רק כאשר מענישים אדם או חלק מקבוצה. אך כאשר מענישים את כולם – אין מי שנשאר לתקן ואין מי שילמד הלקח. כך שעצם השמדת העם כולו "כְּאִישׁ אֶחָד" – מפספס למעשה את מטרת ומהות העונש. מכאן שמי שיישאר ויגיב על הריגתם של בני ישראל יהיו הגויים – המצרים שראו את כוחך, וגם יתר העמים שלא ראו, אך בהחלט "שָׁמְעוּ אֶת-שִׁמְעֲךָ" ויטענו כאמור כי ה' הרג את עמו במדבר כאילו היו אדם אחד שחטא – כי אין לו היכולת לקיים את הבטחתו.

יתר על כן, בדרך כלל כשציבור חוטא, אין דרגת החטא שווה אצל כולם ועל כן מי שבעל שליטה ורוצה להעניש בצדק, צריך לפעול באופן פרוגרסיבי ומדורג על פי שני קריטריונים: חומרת המעשה ומספר הפרות המשמעת בהן היה מעורב האדם (= שכן אין דומה פעם ראשונה לפעם עשירית) ולנהוג בענישה דיפרנציאלית – כל אחד לפי חטאו. אך כשמענישים את כולם כאילו מדובר באדם אחד, צעד זה מבטא למעשה תפיסה שגויה – שהחטא שווה אצל כולם. מכאן שענישה קולקטיבית למעשה מציגה את חולשת המעניש, וזה עפ"י פירוש זה, מה שעלולים לטעון הגויים.

עפ"י מחקריו של פרופ' מירוני המוטיבציה העיקרית שמנחה ארגון בקביעת עונש בשל הפרת משמעת היא הרתעה ספציפית – הרצון למנוע מעובד לשוב על המעשה בשנית. המטרה השנייה בחשיבותה היא יצירת הרתעה כללית פוטנציאלית בכדי למנוע הישנות ההתנהגות הלא רצויה בקרב שאר העובדים בארגון.

בעוד מנהיגות לרוב מדגישה את ערך הארגוני של "כְּאִישׁ אֶחָד" – ערך המבטא לכידות ואחדות, כאמור בתחום הענישה מנהיגות באה לידי ביטוי בגישה ההפוכה – אימוץ גישה פרוגרסיבית ודיפרנציאלית.

 

מוזמנים להצטרף למאות המנהלים שנהנים מהניוזלטר השבועי של נוגט אסטרטגיות.

הירשמו לקבלת טיפים, מאמרים מקצועיים ועדכונים מבלוג "תורת הארגונים".

 

מאמרים נוספים לפרשות שלח-לך:

• 2020: המשרד והבית – ממד המקום וממד הזמן
• 2019: אל תתנו לעובדות לבלבל אתכם
• 2018: עניין של כוונה
• 2017: אפקט הפחד
• 2016: תיירים ומרגלים – עניין של השקפה