WIN תקדימי
זמן יקר של מנהלים מושקע בניהול קונפליקטים. קונפליקט הוא מצב של התנגשות ברצונות בין שני צדדים לפחות, מצב שבו מתקיימים תנאים שלא מאפשרים סיפוק מלא של רצונות כל הצדדים. על פי מודל התנהגות במצבי קונפליקט של קיילמן (Keilman) קיימים חמישה סגנונות דומיננטיים להתנהגות במצבים אלה:
- שיתוף פעולה – מאמץ מוקדש למציאת פתרון המשרת את כל הצדדים תוך הבנת גורמי הקונפליקט והצעת אלטרנטיבות (Win-Win).
- תחרותיות – מאמץ מושקע למלחמה 'על כל הקופה', תוך התמקדות באינטרסים, ללא התחשבות בצד השני. מצב של ניצחון או הפסד כשהמטרה מקדשת את האמצעים (Lose-Win).
- פשרה – פתרון ביניים, ע"י ויתורים הדדיים.
- ויתור – השגת יעדי האחר על חשבון המטרות שלנו, מתוך הבנה שבמצב שנוצר עדיף שהצד השני יהיה מרוצה.
- הימנעות – השקעת מאמץ בדחיית העימות ואף תקווה (=נאיבית) שהקונפליקט ייפתר מאליו.
אין ספק כי סגנון Win-Win רצוי מבחינת ההשפעה על כל צד וכן על היחסים בטווח הארוך.
על כך בפרשת השבוע, פרשת דברים, שם נאמר:
"וָאֶשְׁלַח מַלְאָכִים מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת, אֶל סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן, דִּבְרֵי שָׁלוֹם, לֵאמֹר" (דברים ב, כו)
משה מספר את הקורות את בני ישראל במשך ארבעים שנה מיציאתם ממצרים, ומציין את מלחמת ישראל וסיחון. כאשר אירוע זה מתואר בספר במדבר נאמר: "וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים, אֶל סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי" (כא, כא), אך כאן בפרשת דברים, משה מתאר 2 פרטים נוספים: (1) מהיכן שלח שליחים לסיחון – "מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת", (2) תוכן השליחות – "דִּבְרֵי שָׁלוֹם".
נשאל אם כן, מהו מִּדְבַּר קְדֵמוֹת? ומה המטרה של משה בתיאור הפרטים הנוספים?
נשיב,
עפ"י רש"י – "אע"פי שלא ציווני המקום לקרוא לסיחון לשלום למדתי ממדבר סיני מן התורה שקדמה לעולם, כשבא הקב"ה ליתנה לישראל, הציע אותה קודם לבני עשו ולישמעאל וגלוי היה לפניו שלא יקבלוה ואף על פי כן פתח להם בשלום, אף אני הקדמתי את סיחון בדברי שלום". הסבר נוסף עפ"י רש"י – "ממך למדתי, שקדמת לעולם, יכול היית לשלוח ברק ולשרוף את המצרים אלא שלחתני מן המדבר אל פרעה לומר שלח את עמי במתון". כלומר עפ"י הסבריו של רש"י הכוונה ב"מִּדְבַּר קְדֵמוֹת" היא הן לתקדימים של התנהגות ה' – במתן תורה ואצל פרעה, הן למצבים שקדמו למשה – מכך למד להקדים ולבכר שלום על פני מלחמה, על אף שלא קיבל ציווי או הנחיה מפורשת לכך.
ואפשר גם להסביר (על פי התוספות) – במקרה של מלחמת רשות ישראל מצווים לקרוא לשלום: "כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם" (דברים כ, י). אך כאמור, הציווי לקרוא לשלום אינו חל במצב שהאויב יוצא לקראתך למלחמה כמו במקרה של סיחון: "וַיֵּצֵא סִיחֹן לִקְרָאתֵנוּ הוּא וְכָל עַמּוֹ, לַמִּלְחָמָה" (דברים ב, לב). נציין גם שאומנם ה' ציווה לא להילחם בעמון ומואב, אך מאחר שסיחון כבש מעמים אלה את ארצם, ישראל יכלה לכבוש ארצות אלה, כי כבר לא ארצם של עמון ומואב.
מכאן שמשה נהג במתינות ובדברי שלום אף שלא היה חייב במקרה של סיחון, לכן נראה כי השימוש בניסוח "מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת", הינו גם סימבולי כדי ללמד אותנו: (1) תמיד עדיף להקדים דרכי שלום. (2) חשיבותו של תקדים שפעמים רבות הופך לנורמה. כלומר "מִּדְבַּר קְדֵמוֹת" אינו רק מקום פיזי אלא בעיקר רומז לגישה של הקדמת שלום למלחמה ויצירת תקדימים חיוביים שאף יהיו בסיס להתנהגות נורמטיבית בעתיד.
כאמור, כחלק מההתמודדות עם מצבי קונפליקט מומלץ כי מנהיג יתאמץ לאמץ גישה המבכרת השקעת מאמץ למציאת פתרון המשרת את כל הצדדים תוך הבנת גורמי הקונפליקט והצעת אלטרנטיבות (Win-Win), למשל שלום על פני מלחמה. עיקר הניהול ואתגריו טמון ביחסים בין־אישיים. על כן, רצוי כי מנהל יכיר את סגנון ההתמודדות הדומיננטי שלו במצבי קונפליקט (ניתן להיעזר בשאלון Keilman), לצד השקעה בשיפור המיומנויות האישיות לניהול מצבי קונפליקט באופן מיטבי יותר, שיאפשר להוריד את רמת החיכוך אף מבעוד מועד וליצור אווירה של שלום – אוירה טובה, חיובית של שיתוף פעולה סינרגטי – Win-Win.