צוות מנצח
ישנו משל ידוע המספר על נוסעי סירה אשר הבחינו לפתע כי אחד הנוסעים קודח חור תחת מושבו. כאשר ביררו לפשר מעשיו, הסביר הקודח לנוסעים כי זה אינו נוגע אליהם כלל, מאחר והוא קודח את החור רק תחת כסאו.
בניגוד לנוסעי הסירה, המאפיינים המשותפים לכל צוות מצטיין הם: רמה גבוהה של הזדהות עם מטרה משותפת, מחויבות, אמון והתנהלות מסונכרנת.
על כך בפרשת השבוע, פרשת שמיני שם נאמר,
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן וּלְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר בָּנָיו רָאשֵׁיכֶם אַל-תִּפְרָעוּ וּבִגְדֵיכֶם לֹא-תִפְרֹמוּ, וְלֹא תָמֻתוּ, וְעַל כָּל-הָעֵדָה, יִקְצֹף; וַאֲחֵיכֶם, כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל–יִבְכּוּ אֶת-הַשְּׂרֵפָה, אֲשֶׁר שָׂרַף יְהוָה" (ויקרא י',ו')
משה אומר לאהרון ולבניו הנותרים, לאחר מות נדב ואביהו שהאבלות תהיה ע"י "כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל".
לרוב התורה מתייחסת אל העם בכינוי 'בני ישראל', נשאלת אם כן השאלה מדוע שינה פה הכתוב לקוראם 'בֵּית יִשְׂרָאֵל'?
הביטוי 'בית ישראל' נמצא בתורה בשלושה מקומות נוספים:
- "וַיִּקְרְאוּ בֵית-יִשְׂרָאֵל אֶת-שְׁמוֹ, מָן" (שמות ט"ז,ל"א) הביטוי מופיע לאחר שבני ישראל נצטוו ללקט מנה כפולה מן המן לשבת.
- "כִּי עֲנַן יְהוָה עַל-הַמִּשְׁכָּן, יוֹמָם, וְאֵשׁ, תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ–לְעֵינֵי כָל-בֵּית-יִשְׂרָאֵל, בְּכָל-מַסְעֵיהֶם" (שמות מ', ל"ח)
- "וַיִּרְאוּ, כָּל-הָעֵדָה, כִּי גָוַע, אַהֲרֹן; וַיִּבְכּוּ אֶת-אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם, כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל" (במדבר כ', כ"ט) רש"י מסביר את הביטוי "בֵּית יִשְׂרָאֵל" בפסוק זה כי 'האנשים והנשים התאבלו ובכו את אהרון שהיה מטיל שלום ואהבה בין אדם לרעהו לבין איש לאשתו'.
האם ישנו מכנה משותף ל-4 המקורות המוזכרים לעיל?
התורה נוהגת להשתמש בביטוי 'בני ישראל' לגברים שבעם ובביטוי 'בית יעקב' לנשים. וכאשר תרצה להדגיש את העם כיחידה אחת (ללא חלוקה מגדרית) תשתמש בביטוי 'בית ישראל' שמהווה ביטוי משולב של שני הביטויים ("בית" מהנשים ו"ישראל" מהגברים).
נראה אם כן כי הכוונה בביטוי "בֵּית יִשְׂרָאֵל" במקורות אלה היא למסגרת ולאחדות משפחתית – בית רומז גם על המשפחה (בניגוד לשפה האנגלית בה קיימת אבחנה בין home / house).
נסביר,
- שבת – המשפחה מתאחדת סביב שולחן השבת.
- משכן – מרכז רוחני גם לגברים וגם לנשים שהיו שותפים יחד להקמתו.
- אבל – לרוב בשעת אבל אנשים מתגברים על המחלוקות בניהם ומתגבשים סביב האסון. במיתת אהרון כמו-גם בפרשתנו במות נדב ואביהו האבל היה מנת חלקם של כל בית ישראל של הנשים ושל הגברים כאחד.
כמו בעם ישראל, אחדות, גיבוש ושיתוף פעולה בארגון הינו הכרח. כדי שצוות יהיה מגובש ויעבוד מתוך שתוף פעולה הדדי ופורה, מתפקידו של המנהל להשקיע באופן שוטף בשדרוג הצוות ובגיבושו תוך איתור ממשקים לא אפקטיביים ואירועים בהם באה לידי ביטוי אי שתוף פעולה תוך העלאת רעיונות ופתרונות יצירתיים לקביעת דרכי עבודה חדשים אשר ייושמו ויוטמעו בצוות,בקרה ניהולית ותהליך שוטף של הפקת לקחים.
הצטרפו לעשרות המנהלים ובעלי העסקים שנהנים מעדכונים של נוגט אסטרטגיות.
הירשמו לקבלת הטיפ השבועי, מאמרים מקצועיים ולעדכונים מהבלוג השבועי "תורת הארגונים"
(2016) הסוד טמון בהקשבה
בסקר שביצעה חברת ייעוץ בינלאומית, נשאלו 1800 משתתפים מהי לדעתם הטעות העיקרית של מנהלים? המסקנה החד משמעית שעלתה התמקדה בבעיות של תקשורת בינאישית ובכלל זה התקפי זעם, חוסר הקשבה, הסבר חלקי של משימות ועוד.
הפרדוקס בחוסר ההקשבה של מנהלים טמון בכך, שבעוד שלכאורה המסר לכפיפים הוא ש"רק אני יודע", בפועל התנהגות זו פוגעת בתחושת המנהיגות שחשים הכפיפים כלפי מנהליהם.
בהקשר זה, בפרשת השבוע, פרשת שמיני, כתוב "וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה, וַיִּיטַב בְּעֵינָיו" (ויקרא י', כ)
אלעזר ואיתמר בניו של אהרון, נצטוו לאכול את המנחה במקום קדוש – והם לא עשו כן.
כתגובה, משה תוהה ושואל: מדוע לא אכלו את המנחה כפי שנצטוו?
אהרון משיב:
שאמנם בדרך כלל נוהגים כפי שציווה משה, אך משום שבאותו יום מתו נדב ואביהוא –
ההלכה ביום זה שונה – כי הם אבלים
משה שומע: " וַיִּיטַב בְּעֵינָיו"
השאלה הנשאלת: מה מצא חן בעיני משה?
- עפ"י רש"י – "הודה ולא בוש לומר לא שמעתי" – משה שהוא סמכות התורה וההלכה מודה שלא הכיר את ההלכה ושומע אותה מאהרון.
- הספורנו מפרש "שמח על סברת אהרון ובניו שהטיבו לראות את ההלכה ולהורות נכון"
הפירושים של רש"י וספורנו משלימים זה את זה. שכן לעיתים קשה לנו להודות שמישהו אחר אמר את הדבר הנכון. ולעיתים קרובות יותר קשה לנו להודות בטעותנו כלפי מישהו שאנו תופסים כשווה לנו או כפחות מאתנו.
אך משה, יתכן כי בשל ענוותו, הודה שטעה ושמח שלימדו אותו את הדבר הנכון.
נקודה חשובה נוספת בהקשר זה הינה המילים בתחילת הפסוק: "וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה".
לעיתים כאשר אנו כועסים ומטיחים באחר –
אין אנו פנויים להקשיב להסבר או לדברים כלל.
אך משה היטה אוזן, ועל אף מעמדו, סמכותו וכעסו, הודה כי טעה ואף שמח על ההבהרה.
מנהיגותו לא נפגמה בשל כך אדרבה זכתה ליתר חיזוק, שהרי דבריו נתקבלו והוא המשיך להורות ולהנהיג.
כמאמר הביטוי בספר תהילים: "מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי, כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִי" שמשמעותו כי גם אדם חכם וידען יכול ללמוד מכל אחד – גם ממקור בלתי צפוי.
באופן דומה גם בהקשר הארגוני, כפי שעלה בסקר לעיל, לדידם של כפופים רבים, מנהל טוב מטיב לתת הוראות ולהסביר את גישתו, אך פתוח גם לשמוע דעות נוספות מתוך לכידות סביב המטרה המשותפת של הצעדת הארגון קדימה לעבר ההצלחה.
הצטרפו לעשרות המנהלים ובעלי העסקים שנהנים מעדכונים של נוגט אסטרטגיות.
הירשמו לקבלת הטיפ השבועי, מאמרים מקצועיים ולעדכונים מהבלוג השבועי "תורת הארגונים"