מאמר חגיגי: ראש השנה תשפ"ז –

פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת

ישנה אימרה: 

הישג של מנהל הוא החלטה טובה שקיבל בעצמו.

הישג מנהיגותי הוא החלטה טובה שמתקבלת גם בלעדיו, לאור הדרך שהתווה.

דוגמה למנהיגות כזו אנו מוצאים בדמותו של אברהם.

בראש השנה, לפני תקיעת שופר, נוהגים לומר את מזמור מ"ז בתהילים, שם נאמר:

"נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ עַם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם כִּי לֵאלֹהִים מָגִנֵּי אֶרֶץ מְאֹד נַעֲלָה" (תהילים מז, י).

המזמור מייחס את עם ישראל רק לאברהם, וקורא לו "עַם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם".

אזכור זה אינו מקרי.

שכן במיוחד בראש השנה, יום הדין של כל יצורי העולם, אנו מדגישים את דמותו של אברהם – אבי המאמינים, שהפך את אמונתו הפרטית לדרך שהשפיעה על אחרים.

להלן ארבע דוגמאות לכך:

• "וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן" (בראשית יב, ה): אברהם נהג לגייר את באי ביתו לקרב אותם להכיר בבורא ולהודות לו.
• "וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה'" (בראשית יב, ח): היה מזמן את בני האדם להתפלל לה'. ביטוי דומה ראינו "כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא: הָבוּ גֹדֶל, לֵאלֹהֵינוּ" (דברים לב, ד) מכאן למדו לברך על קריאת התורה ולהזמין השומעים להצטרף.
• "וֶהְיֵה בְּרָכָה" (בראשית יב, ב): כאשר אדם רצה לברך את בנו היה אומר שיהיה כאברהם – 'ישימך אלוקים כאברהם'
• "נְדִיבֵי עַמִּים": אברהם גם מייצג נדיבות כלפי האחר, למשל בכך שמיקם אוהלו במקום מעבר כנווה מדבר עבור עוברי אורח.

אברהם דמות מכוננת לא רק כאבי האמונה אלא כמייסד דרך. הוא לא הסתפק בכך שאנשים ילכו אחריו. הוא השפיע והוביל אנשים להכיר את הדרך, להשתייך אליה, לפעול מכוחה ואף להעביר אותה הלאה מדור לדור. לכן גם בתפילת העמידה, אף שאנו אומרים 'אלוהי אברהם, יצחק ויעקב', סיום הברכה הוא 'מגן אברהם'. הברית הראשונה נכרתה עם אברהם, ובראש השנה חוזרים לנקודת הראשית ומתאספים מול אלוקי אברהם. "עַם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם" הוא חזרה לשורשים כהשראה לאופי וערכי הנהגה שעל בסיסה נבנה העם שלנו: הנהגה שמצליחה להפוך אמונה ודרך פרטית לדרך של רבים.

גם בארגון, מנהיג אינו מסתפק בכך שאנשים ילכו אחריו; הוא בונה דרך שמאפשרת להם לדעת כיצד לפעול גם בלעדיו, כחלק משיקול הדעת של אחרים. בפתחה של שנה חדשה, אולי זו אחת השאלות הראויות למנהיג: האם הדרך שהתווית כבר הפכה לדרך שבה אחרים יודעים לפעול?

שנה טובה ומבורכת !

***  הבלוג האהוב גם בספר ***