מבחן המנהיגות: הקודש שבין מותר לראוי

*** להזמנת ספר תורת הארגונים ***

ישיבת הנהלה. סוף רבעון. עולה שאלה לגבי אופן הצגה של נתון "רגיש". המנכ״ל בוחר ניסוח מתחמק ועמום. לא ממש שקר, לא בדיוק אמת. מדובר בהחלטה סמנטית לכאורה, אך בפועל תורמת לעיצוב התרבות הארגונית. עפ"י סון טסו: "ראשית חכמה למנהיג שיקבע את הדוגמה". דוגמה אישית של הנהלה היא המנגנון העיקרי שמגדיר את הנורמות הארגוניות. 

נראה שככל שעולים בהיררכיה הארגונית, מתרחב מרחב ההתנהגות ה-"מצופה". Walk the Talk הוא מדיניות הארגון בפועל: התנהגות ההנהלה הופכת לנורמה – פינות שהיא מעגלת מתעגלות גם בשגרה היומיומית, נושאים שהיא מתעלמת מהם הופכים לסטנדרט. מכאן שמנהיגות נמדדת במה שהנהלה לא מאפשרת לעצמה לעשות. אמנם מעמד התפקיד ואופיו מגדירים את רף ההתנהגות המצופה, אך המציאות בפועל היא שנותנת לה לגיטימציה.

על כך בפרשת השבוע, פרשת אמור שם נאמר:

"קְדֹשִׁים יִהְיוּ לֵא-לֹהֵיהֶם וְלֹא יְחַלְּלוּ שֵׁם אֱ-לֹהֵיהֶם כִּי אֶת אִשֵּׁי ה' לֶחֶם אֱ-לֹהֵיהֶם הֵם מַקְרִיבִם וְהָיוּ קֹדֶשׁ" (ויקרא כא, ו).

מה טעם הכפילות לכאורה, "קְדֹשִׁים יִהְיוּ" ובסוף הפסוק "וְהָיוּ קֹדֶשׁ"?

נראה כי אין מדובר בחזרה לשונית אלא הבחנה מהותית. מצד אחד דרישה: "קְדֹשִׁים יִהְיוּ" – רף התנהגות גבוה המוטל על הכוהנים מעצם תפקידם. מצד שני תוצאה: "וְהָיוּ קֹדֶשׁ" – רק כאשר ההתנהגות מתקיימת ברף זה, נוצר המעמד של "קודש". כלומר, קדושה איננה סטטוס המוענק מכוח התפקיד – כהן אלא מצב הנבנה מתוך התנהלות ערכית עקבית.

הציווי על הכוהנים להיות בעלי מידות טובות, צניעות ואחריות מעבר למתחייב במצוות לכל העם, מדגיש כי התנהגות שאינה הולמת, גם אם אינה אסורה באופן פורמלי, עלולה להיתפס כחילול ה'. מכאן שכהן אינו יכול לטעון כי הוא מוחל על הכבוד שניתן לו; שכן "קדושים יהיו", הינו חלק מובנה מעצם התפקיד ואין בידו לוותר עליו. בהיותו פועל בשם העם ומקריב קורבונותיו, יש ציפייה שיהיה דוגמא לערכי מוסר ויושרה, שכן העם נושא עיניו אליו. כאמור, רק כאשר הוא מתנהל כך – "והיו קודש" מתממשת הקדושה בפועל. בהמשך, הכתוב מציין גם ציווי על העם לכבד את המשרתים בקודש: "וקִדַּשְׁתּוֹ כִּי אֶת לֶחֶם אֱ-לֹהֶיךָ הוּא מַקְרִיב קָדֹש יִהְיֶה לָּךְ" (כא, ח).

גם בארגון, ערכים ונורמות אינם מתקבעים רק באמצעות מדיניות פורמלית אלא בעיקר באמצעות התנהגות והתנהלות שוטפת בעיקר של העומדים בראשה. מכאן בעת החלטה מומלץ לשאול: "מהו הסטנדרט שאנו מעודדים לאורה?". בכל החלטה, ובמיוחד בסיטואציות יומיומיות גבוליות – מצבים שאינם חד־משמעיים שמתקיים בהם מתח בין נוחות, תוצאה וסטנדרט, הם המקומות שבהם מתעצבת הנורמה הארגונית. זו גם דוגמא לפער בין ניהול למנהיגות: מנהלים מקבלים החלטות, מנהיגים מגדירים את גבולות הראוי, במיוחד כאשר מדובר בהחלטה משמעותית. עיגול פינות זה בהחלט לא סמנטיקה.

***  הבלוג האהוב גם בספר ***