תבונה של אובד עצות

הטלטלה הפוליטית בחברה הישראלית לא פסחה על ארגונים. הנושא הפך לדיון מרכזי גם במהלך יום העבודה – בשיחות מסדרון, בהפסקת קפה וארוחת צהריים וגם במפגשים פורמליים – הנושא נוכח גם בחדר הישיבות. ראינו ארגונים שאף לקחו צעד אקטיבי בנושא – מנכלים המביעים דעה ותמיכה ואף יש שאפשרו לעובדים לקחת יום חופש כדי לצאת להפגנה.

אך מה קורה עם עובדים שהעמדה הרווחת בארגון עומדת בסתירה לעמדה שלהם? הלהט הרגשי סביב הנושא גורם לעובדים רבים הנמצאים בעמדת מיעוט לחוות מתח רגשי – הן בשל חשש שמא הבעת עמדה הנוגדת את הקונצנזוס הארגוני תפגע במצבם ובמעמדם בארגון והן בשל חשש מקונפליקטים עם קולגות ומנהלים.

כתוצאה, עובדים אלה מדווחים כי הם עושים מאמץ של ממש להתחמק מלהביע את עמדתם ואף יש עובדים שבחרו להעמיד פנים כמסכימים עם העמדה הארגונית הרווחת, או לחילופין יש שהעדיפו לומר כי אין להם דעה בנושא. שכן הצגת עמדה של חוסר דעה עדיפה בעיניהם מקונפליקט והגברת האווירה העכורה במיקרוקוסמוס הארגוני.

על כך בפרשת השבוע, פרשת האזינו שם נאמר:

"כִּי גוֹי אֹבַד עֵצוֹת, הֵמָּה; וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה" (דברים לב,כח)

נראה כי הפסוק כתוב כמשוואה, אובד העצות, הוא זה שאין בו תבונה.

על אף שרוב הפרשנים מייחסים תכונות אלה לאויבי ישראל שנראה כי לא מסיקים מסקנות נכונות לנוכח המציאות, במאמר זה נבחן במבט-על 2 מצבים של "אֹבַד עֵצוֹת":

• אובד עצות שאין בו תבונה – מצב שאדם אומר שאינו יודע, שהוא אובד עצות, מתוך שאינו יודע להסיק מסקנה או להחליט על פי מכלול הנתונים. שכן תבונה היא היכולת להשתמש בידע וליישמו במצבים קונקרטיים.
• אובד עצות כטקטיקה של תבונה – נראה כי לא תמיד מצב של אובד עצות מייצג אי תבונה אלא להפך, לעיתים מצב זה אף מצביע על תבונה, על הבנה כי התחזות של אי ידיעה, היא התגובה ההולמת ביותר בסיטואציה מסוימת.
  דוגמא לכך ראינו אצל המלך אחשוורוש ששאל את חכמי ישראל מה דינה של ושתי שסירבה לבוא לפניו. התלבטו החכמים. אם יאמרו – חייבת מיתה. מחר המלך יתפכח משיכרונו ויאשים אותם. אם יאמרו – לסלוח לה. המלך עלול לטעון כי לא מכבדים  אותו. לאור כך בחוכמתם החליטו לומר – שהם אינם יודעים (מגילה דף יב).

כאמור, המשוואה בפסוק שלאובד עצות – אין תבונה, מייצגת רק מצב מסוים, שכן ישנו גם מצב של התחזות ל-"אובד עצות", כטקטיקה אשר מייצגת את ההפך – את התבונה.

באופן מעניין המילה 'בינה' נגזרה מהשורש בי"ן. ניתן לקשר שורש זה למילת היחס בֵּין. כך למשל התפיסה האנושית מתבססת בין היתר, על הבחנה בין הנדרש לבין דברים אחרים. ארגון הריגול נקרא גם ביון (intelligence) כי תפקידו הוא גם להבחין בין מידע עיקר וטפל וגם לתווך באמצעות מידע מודיעיני בין החלטות ממשלה לפעולות הצבא.

הבחירה להשתמש בטקטיקה של "אובד עצות" מייצגת תחושה של סביבה ארגונית-אנושית לא בטוחה עבור עובד-אובד החש בדעת מיעוט. האתגר העומד בפני ארגונים בהיבט זה היא שמירה על אווירה נעימה וסביבה ארגונית-פסיכולוגית בטוחה גם עבור עובדים שדעתם אינה כדעת הקונצנזוס הארגוני. נראה שגיוון והכלה הם עניין מבורך בארגון, עם זאת הטלטלה הפוליטית בהחלט מציבה אתגר לא פשוט לערך זה.

***  חדש – הבלוג האהוב גם בספר ***

 *** פרטים והזמנות: ספר תורת הארגונים ***