ראש השנה תשפ"ד – סביבה של דבש וחלב
*** חדש – הבלוג האהוב עכשיו בספר ***
שלי עזבה את המקצוע בתום שנת ההתמחות וכיום לאחר כ-20 שנה שבה אליו. כשנשאלה לפשר מסלול הקריירה הסבירה: "בתקופת הסטאז' היו לי מנהלים לא מתחשבים. גם כשהייתי בחופשת לידה לא התחשבו – היה ים של עבודה וזה מה שקבע, זה עשה לי טראומה והתרחקתי מהמקצוע. חשבתי שבמקצוע הזה לא יודעים לנהל אנשים. עכשיו כשחזרתי לתחום חשוב לי לעבוד בסביבה של אנשים טובים". אנשים טובים – צמד המילים שחזר כחוט השני לאורך שיחתנו הקצרה.
סביבת העבודה הארגונית כוללת בעיקר שילוב בין סביבה פיזית וסביבה אנושית-פסיכולוגית. הסביבה הפיזית היא המקום שמאפשר לעבודה להתבצע תוך מתן מענה לאיכות החיים של העובדים בהיבטי המבנה, מרחב העבודה, השירותים הזמינים, מרחב אישי, לצד תנאי בריאות ובטיחות. לאור כך עולים שאלות למשל סביב נושא הישיבה ב-open space או לחילופין השקעות גבוהות במטבחים מאובזרים, מרפסות שמש מפנקות, חדר משחקים ופינות מנוחה. לצד כך יש גם את הסביבה האנושית-פסיכולוגית המייצגת את המרכיב הנפשי והרגשי של סביבת העבודה. הסביבה הפסיכולוגית כוללת בעיקר פרמטרים של אינטראקציות אישיות ובינאישיות המגולמים ביחסי עבודה איכותיים עם המנהלים והעמיתים אשר גם ב-2023 מדורגים כפרמטר החשוב ביותר לעובדים במקום העבודה.
לסביבת עבודה – הפיזית והפסיכולוגית יש השפעה קריטית על מחויבות, מחוברות ושביעות רצון העובד לצד רמת היעילות והאפקטיביות הבאים לידי ביטוי בכמות התפוקות ובאיכותם.
בראש השנה נוהגים לאכול מאכלים אשר שמם, טעמם או צורתם מסמלים ורומזים לסימן טוב לשנה הבאה, כדברי חז"ל, "סימנא מילתא היא" (הוריות יב). ישנם מנהגים שונים בין קהילות ישראל לגבי מאכלים אלה, עם זאת קיים קונצנזוס לגבי הדבש – כל הקהילות והעדות נוהגים לאכול דבש (טובלים בו תפוח או הפת) ומברכים: "יהי רצון שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה כדבש".
במקרא, לרוב משבחים את ארץ ישראל באמצעות חלב ודבש. הפסוק: "אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" (שמות ג, ח) מתאר לרוב את שפעה, פוריותה ותנובתה של הארץ. הביטוי מופיע עשרים ואחת פעמים במקרא ותמיד "חָלָב" קודם ל-"דְבָשׁ".
מכאן עולה התמיהה – מה טעם השינוי בסדר המרכיבים בפסוק: "דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ"? (שיר השירים ד, יא).
נשיב,
גם החלב וגם הדבש הינם מאכלים בריאים, מזינים ובעלי מרכיבים המועילים לגוף האדם. בעוד החלב הינו מרכיב מזון דומיננטי לאדם מיום לידתו. הדבש – על אף מתיקותו הנעימה, ההמלצה להימנע מלתתו לתינוקות מתחת לגיל שנה.
לפי זה, הקדמת הדבש לחלב בשיר השירים מופיע לצד המילים "תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ", רומזת כי בשיח ובתקשורת כדאי לנהוג בלשון נעימה ולא מאיימת ולכן הדבש קודם לחלב, להדגיש חשיבות הממד האישי והבינאישי – הממד הפסיכולוגי. אך כאשר דואגים לבריאות, כגון מזון תינוקות או תנובת אדמה איכותית ועשירה בוויטמינים, מקדים החלב לדבש, שכן גם אם המזון לא מתוק אך בריא – להדגיש חשיבות הממד הפיזי.
עוד נציין בהקשר זה כי בראש השנה המנהג הוא לאכול דבש ובשבועות נוהגים לאכול מאכלי חלב. על פי האנלוגיה – בראש השנה אנו דאוגים ממצבנו הרוחני שכן אנו עומדים לדין לכן ממתיקים בדבש. בשבועות מצבנו הרוחני ברמה גבוהה יותר שהרי חוגגים את קבלת התורה, לכן המיקוד הוא בחיזוק הגוף בחלב – "שהתורה מתישה כוחו של אדם" (סנהדרין כו, לב).
שנה חדשה בפתח, שנה בה ניתן תשומת לב לחיזוק החלב והדבש. גם בהיבט האישי – נפש וגוף, גם בהיבט הארגוני – סביבה פיזית ופסיכולוגית אשר יחדיו יסיייעו לתרום לאיכות חיים טובה יותר במקום העבודה, ובכלל היבטי החיים.