עניין של כוונה  

מנהלים רבים מצהירים כי היו שמחים שהעובדים יפגינו יותר מנהיגות, יצירתיות ויוזמה אישית. הם מאמינים ובצדק, כי תכונות אלה חיוניות להתפתחות וצמיחה של הארגון. אך בפועל, מתברר שההצהרות אלה לרוב ריקות מתוכן ומנהלים לא באמת מאפשרים לעובדיהם להביא תכונות אלה לידי ביטוי.

כדי להגיע להישגים חדשים יש צורך בלמידה – בניסוי וטעייה ולארגונים רבים אין סבלנות לטעויות.  עם זאת, כל עוד ארגונים מורכבים מאנשים, טעויות הן בלתי נמנעות ומהוות חלק מהשגרה הארגונית. כמובן שאין הכוונה לעודד ביצוע טעויות מכוון, אך בשעה שהן קורות, מרגיז ככל שיהיו איך נכון להגיב – בהאשמה או בלמידה? התשובה טמונה בכוונה.

על כך בפרשת השבוע, פרשת שלח-לך שם נאמר:

"יְהוָה, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב-חֶסֶד, נֹשֵׂא עָוֺן, וָפָשַׁע; וְנַקֵּה, לֹא יְנַקֶּה" )במדבר י"ד, י"ח).

בפסוק מופיעים רק חלק משלוש עשרה המידות בהן ה' מנהיג את העולם, שכן בעוד שכאן נאמר: "נֹשֵׂא עָוֺן, וָפָשַׁע",  בנקרת הצור, לאחר מעשה העגל נאמר: "נֹשֵׂא עָו‍ֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה" (שמות ל"ד, ז).

נשאל אם כן, מדוע כאן לא מזכיר את החטא ("וְחַטָּאָה") כחלק מהמידות?

נסביר,

ישנן שלוש דרגות המאופיינות על פי כוונת האדם ולא על פי מהות המעשה.

• חטא – אדם העושה מעשה בשוגג ולא במתכוון.
• עוון – אדם העושה מעשה בכוונה תחילה ואף נהנה מכך.
• פשע – אדם העושה מעשה עם כוונת זדון ומרידה, מעשה להכעיס.

כאמור על אף שמדובר באותו מעשה, הכוונה היא זו שמגדירה את אופיו ורמת חומרתו. לכן, כשהמידות נאמרו לאחר מעשה העגל, משה סינגר על ישראל והודה כי העם אכן עשה מעשה אך דרגת חומרתו היא נמוכה = חטא – לא עוון ולא פשע "וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, וַיֹּאמַר אָנָּא, חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם, אֱלֹהֵי זָהָב" (שמות לב, לא)

אך המידות כאן, נאמרות לאחר מעשה המרגלים, והדיבה הרעה שהוציאו על הארץ כדי לרפות את ידי העם מלעלות לארץ ישראל, זה פרי מחשבה ומודעות מכוונת ולכן לא ניתן לייחס להם 'חטא' כמו במעשה העגל.

יתר על כן נציין כי התגובה כאשר המעשה מתגלה היא שונה בין חטא לעוון ופשע. בעוד, שכאשר מתגלה טעות המעשה שנעשה בשוגג , האדם לרוב מביע חרטה, בעוון ופשע  כשבמעשה יש כוונה תחילה, מרידה והנאה ולרוב ללא הבעת חרטה. במעשה העגל אין הנאה או אידיאולוגיה לכן בשעה שמשה חזר, העם הבין שאין טעם לחפש אלוהים אחרים. אך כאן המרגלים טענו שעדיף להם לחזור למצרים מאשר להיכנס לארץ – יש אלמנט של  כוונה ומודעות. ולכן לא שייך להתייחס כאן לחטא אלא רק לעוון ופשע.

בהקשר זה, נראה כי בארגונים ישנה ציפייה להצלחה, 'ללכת על בטוח' ולכן בפועל אין מקום לכישלונות. עם זאת, אין חדשנות במקום בטוח. לעיתים שגיאות הם בית ספר טוב, אם כי לפעמים המחיר גבוה, מתסכל ולא פשוט. תפקידו של מנהיג אם כן להבין את המניעים והכוונות של המעשים מתוך מכלול הגורמים והמניעים (חטא-עוון-פשע)  ללמוד להכיל כישלונות וטעויות ('חטא') ולתעל אותן ללמידה וצמיחה, לבנייה ושיפור  תהליכים ותוצאות.

הצטרפו לעשרות המנהלים ובעלי העסקים שנהנים מהניוזלטר של נוגט אסטרטגיות.

הירשמו לקבלת טיפים, מאמרים ולעדכונים מהבלוג השבועי "תורת הארגונים"

לינק למאמר 2017, שלח לך: אפקט הפחד

לינק למאמר 2016, שלח לך: תיירים ומרגלים – עניין של השקפה