תהליך תכנון ההמשכיות – כי לא לעולם חוסן

ב- 2008 כשדוד עזריאלי בן 86, נשאלה בת זקוניו, דנה – בת ה-41, שעובדת אתו בעסק: 'האם את מתכוננת להחלפת אביך בעתיד?' תשובתה: 'הנעליים שלו גדולות מאוד. כיום אני רואה את עצמי כמי שעושה את העבודה בסדר גמור – וכשיגיע הזמן נדבר על כך. אבל לנוכח יכולותיו של אבי, השולט היטב בפרטים, השאלה לא רלוונטית.'

תשובה זו למעשה משקפת את הלך הרוח בחברות משפחתיות רבות, בהן מצד אחד הדור המייסד אינו מתכוון לפרוש ומצד שני שאלת הפרישה אינה לגיטימית – לא עבור היזם, לא עבור המשפחה, לא עבור הארגון ולא עבור הסביבה.

על אף שלכאורה מתבקש והגיוני לתכנן את ההמשכיות (succession planning), רגישות ומורכבות הנושא, למעשה מובילים פעמים רבות למצב בו נמנעים מלהתמודד עם השאלה – 'מה יהיה אחרי…' ובפועל לא מתכוננים הלכה למעשה למצב זה. כאמור, דוד עזריאלי בן 86  ושאלת העברה הבין דורית — אינה רלוונטית.
התהליך מהווה מסגרת לנקיטת הצעדים הדרושים על מנת להבטיח את ההרמוניה המשפחתית והמשכיות העסק גם בדור הבא.

על כך בפרשת השבוע, פרשת פנחס, שם נאמר:

"וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ; וַיִּקַּח אֶת-יְהוֹשֻׁעַ, וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְלִפְנֵי, כָּל-הָעֵדָה. וַיִּסְמֹךְ אֶת-יָדָיו עָלָיו, וַיְצַוֵּהוּ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה, בְּיַד-מֹשֶׁה" (במדבר כ"ז, כ"ב-כ"ג).

לאחר שמשה מבקש מה' מחליף להנהגת העם לאחר מותו (=רצה שבניו יקבלו התפקיד) ה' אומר לו 'קח את יהושע'. בעיני העם יהושע נתפש כנער, משרתו של משה וללא שיעור הקומה שמאפיין מנהיג. יתירה מזאת, גם מבחינתו של יהושע, הוא אינו מעוניין בהנהגת העם, כפי שראינו למשל בתגובתו לנבואתם של אלדד ומידד.

אם כן נשאל,

כיצד נסייע ליהושע לעצב זהותו המנהיגותית ולעשות את הקפיצה המתבקשת מעוזרו של משה למנהיג העם — הן בעיני עצמו והן בעיני העם ומנהיגיו?

נסביר,

עפ"י הפסוק לעיל, משה נדרש לבצע ארבע פעולות משלימות:

• קח את יהושע – 'קחנו בדברים אשריך שזכית להנהיג בניו של מקום' (רש"י) תשכנע אותו שהוא נמצא ראוי להנהגה.
• וסמכת את ידך עליו – תן לו מתורגמן שידרוש בחייך שלא יאמרו עליו לא היה לו להרים ראש בימי משה (רש"י) – תן לו את הכלים והלגיטימיות לדרוש בפניך כחלק מהעצמתו ועם זאת, שלא ייתפש כמורד בך.
• והעמדת אותו… וציווית אותו לעיניהם – המינוי צריך להיות בפומבי, בפני הנכבדים בעם – הכהן הגדול ומנהיגי השבטים וגם בפני העדה.
• ונתת מהודך עליו – שעור פניו יקרן כפני משה.

ואכן משה עושה ככל שנצטווה, ולמרות מורכבות ורגישות הסיטואציה, עושה זאת בשמחה וברצון. כך למשל על אף שמשה נצטווה "וסמכת את ידך" (ידך – ביחיד), משה "סמך את ידיו" (ידיו – רבים) שנתן מהודו עליו בשפע ובעין יפה. ורק כאשר עוצבה זהותו המנהיגותית של יהושע הן בעיני עצמו והן בעיני מונהגיו – הבכירים והעם, רק אז "וַיְצַוֵּהוּ", פירט את עיקר תפקידו כמנהיג – לדאוג לחיי הרוח ולחיי המעשה של העם.

התיאור של משה המסמיך את דור ההמשך למנהיגות העם בשמחה ובחפץ לב, אינו טריוויאלי כלל הן מבחינת עצם המעשה – הכשרת דור העתיד והן מבחינת אופן המעשה – בשמחה ובחפץ לב. אמנם במקרה זה, אין מדובר בדור המשך משפחתי (=על אף שמשה רצה בכך), אך עדיין ישנו הקושי, בעיקר סביב ההבנה כי לא לעולם חוסן.

30%-40% מכלל העסקים הגדולים הן חברות משפחתיות. יחד עם זאת, רק כשליש שורדות לדור השני. הסיבה העיקרית לכך היא המעבר לדור הבא המהווה נקודת החולשה העיקרית. קשה ככל שיהיה, אין לחברות את הפריווילגיה להתעלם מתכנון העתיד יש להכין את הארגון באופן אופטימלי – נכון ומדורג, ברגישות ובסבלנות, ולאפשר לדור הצעיר להיכנס בבוא היום לנעלי הדור הבוגר, בין היתר כאמור ע"י בניית זהותם המנהיגותית, בחפץ לב ובשמחה, הן בעיני עצמם והן בעיני הסביבה.

 

***  חדש – הבלוג האהוב גם בספר ***

 *** פרטים והזמנות: ספר תורת הארגונים ***