סיכון עולה
סיכונים הם חלק אינטגרלי מחיי כל ארגון. ניהול סיכונים באופן קבוע ושיטתי, במקרים רבים הוא שיגדיר את ההבדל בין הצלחה לכישלון. סיכון הוא ביטוי לחוסר יכולת פוטנציאלית להשיג מטרות המתוחמות בלו"ז, תקציב ואיכות – זהו תרחיש שעלול להתממש, שלא לפי התכנון ושטמון בו פוטנציאל לגרימת נזק.
מכאן שבאחריות כל ארגון לנהל את מגוון גורמי הסיכון כדי להימנע או למזער התממשותם, תוך הבחנה בין שני סוגי סיכונים: (א) סיכונים ידועים לנו (Known Unknowns) אותם מומלץ לנהל במתודולוגיית ניהול סיכונים כדי לאתר ולנהל מבעוד מועד נקודות תורפה וכשלים פוטנציאליים ע"י ניתוחם בהיבטי חומרה והסתברות, והגדרת פעולות מתאימות על מנת למזערם או להעלימם במידת האפשר. (ב) סיכונים שטרם נהירים לנו אך ברור שקיימים (Unknown Unknowns) אותם מומלץ לנהל באמצעות הגדרה מושכלת של Buffers, כחלק אינטגרלי מתכנון הפרויקט, לרבות היבטים של תקציב, כח אדם מתאים וזמן.
על כך בפרשת השבוע, פרשת ראה שם נאמר:
"הִשָּׁמֶר לְךָ, פֶּן-תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ, בְּכָל-מָקוֹם, אֲשֶׁר תִּרְאֶה" (דברים יב, יג)
נשאלת השאלה,
מדוע קיימת אזהרה ספציפית שלא להקריב קורבן עולה מחוץ למקדש, הרי כבר ציווה להביא הקורבנות, הזבחים, הנדרים והמעשרות כמו גם – את קורבן העולה "אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה'", אם כן מה מטרת ציווי זה?
נשיב,
בקורבן עולה יש אספקט ייחודי שמבחין אותו משאר הקורבנות – הוא עולה כליל לה' – בעוד שבשאר הקורבנות יש חלק לכוהנים ולבעלים, בעולה הכל קרב ונשרף על המזבח ואין לאף אחד חלק בקורבן. לכן ניתן היה לחשוב שאפשר להקריבו בכל מקום כדרך שנהגו הגויים או כפי שהיה נהוג טרם המקדש, למשל במקומות בטבע כפי שראינו אצל בלעם: "וַיִּקָּחֵהוּ שְׂדֵה צֹפִים, אֶל-רֹאשׁ הַפִּסְגָּה; וַיִּבֶן שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת, וַיַּעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ" (במדבר כג, יד).
מכאן שלאור השוני בין קורבן עולה לשאר הקורבנות, התורה מזהה סיכון שאדם עשוי לחשוב שמאחר והקורבן כולו עולה לה', יכול להקריבו "בְּכָל-מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה". בא הפסוק ונותן דגש ספציפי לקורבן עולה כדי לתת מענה לסיכון זה, נפרט: "בְּכָל-מָקוֹם": שאדם יחשוב שאין צורך להביא הקורבן למקדש כי ה' נמצא בכל מקום וכן מאחר ואין הכוהנים והבעלים אוכלים מבשר העולה כשאר הקודשים שיש לאוכלם במקום קדוש. ומכאן גם "אֲשֶׁר תִּרְאֶה": שאדם יחשוב כי מן הראוי להקריב הקורבן במקום יפה ונאה, כפי שיראה לנכון. כאמור, בדומה לכל הקרבנות גם את קורבן עולה יש להקריב במקדש לפי רצון האל כך שבמקרה הנ"ל רצון האדם והעדפתו לא רלוונטיים. שכן מטרת-העל של ריכוז הפולחן הוא אחדות – לאחד את העם סביב מרכז רוחני, מאחר ומדובר במטרה לאומית, היא גוברת על כל העדפה אישית.
הסדרת נושא בציווי מוכיחה עד כמה נושא שיתכן ונראה בעיני רבים כברור, לא כל-כך טריוויאלי. התורה בפסוק זה מזהירה אזהרה ספציפית בשל זיהוי סיכון פוטנציאלי (Known Unknown). אזהרה המתמקדת בדגש לכך שעל אף השוני והייחודיות של קורבן עולה, יש להקריבו רק במקום אחד – במקדש – אין להעלותו בכל מקום, גם לא במקום שנראה מתאים בעיניך. באמצעות ציווי זה התורה למעשה מנהלת במידת מה את המיטיגציה למזעור התממשות סיכון זה.
עפ"י פיטר דרוקר: "יש סיכון שאינך יכול להרשות לעצמך לקחת, ויש סיכון שאינך יכול להרשות לעצמך לא לקחת". כך או כך עקרונות ניהול סיכונים כאמצעי להשגת המטרות, נכונות לקורבן עולה ואף מקבלים משנה תוקף וחשיבות גם בימינו…
*** חדש – הבלוג האהוב גם בספר ***
*** פרטים והזמנות: ספר תורת הארגונים ***