זורמים עם הלב
לפי משל הספינה –
התכנון הוא פרק הזמן לפני המסע,
בו הקברניט יושב עם מפה ומצפן ומסמן נקודות מפתח בדרך,
בזמן שיתכן כי ספינה מתחרה כבר יוצאת לדרך.
הקברניט, שיצא לאחר מכן,
מכיר את הדרך הרבה יותר טוב,
למד את נקודות הציון ואת השרטונים שמהם צריך להיזהר
וכאשר יגיע ראשון אל היעד,
אל לנו להיות מופתעים
שכן הוא תכנן –
ולא רק שט.
קיימת גישה בקרב מגוון ארגונים – שקודם חותמים על חוזה עם הלקוח ורק אחר כך מנסים להבין את רמת ויכולת האספקה. כלומר, נדמה כי חתימה על החוזה הינה מטרה בפני עצמה ואספקת ההתחייבויות הינה מטרה נוספת שלעיתים נדמה כי אינה קשורה לראשונה ואשר פעמים רבות טומנת בחובה התמודדות עם אתגרים כגון לוחות זמנים בלתי סבירים, תקציב דל ותכולות שלא ברור אם יש לארגון את הידע וההון האנושי לספקם.
מצד אחד יתכן ומצב זה מתאר תפיסה הגורסת כי אין דבר שהוא בלתי אפשרי והאילוצים מהווים קרקע פורייה להעלאת פתרונות יצירתיים. מצד שני, יתכן ומדובר באימוץ תפיסה של 'לזרום' – לקיחת סיכונים לא תמיד מושכלים שנדמים אף כנקיטת צעד חסר אחריות ושרירותי. האם כאשר מגיע לחברה חוזה חדש אכן מתקיים תהליך חשיבה מסודר הן בהיבט של הבנה האם זה הלקוח שעונה על אסטרטגיית החברה והן בהיבטים של יכולות ומגבלות ביצוע כגון: משאבי אנוש, עומס, ידע מקצועי, יכולות טכניות וכו' בכדי לבחון יכולת עמידה ביעדי הפרויקט החדש לצד כלל הפרויקטים אליהם מחויבת החברה.
על כך בפרשת השבוע פרשת ניצבים שם נאמר:
"וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת-דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת, וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה-לִּי–כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי, אֵלֵךְ: לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה, אֶת-הַצְּמֵאָה" (דברים כ"ט, י"ח).
לפי פשוטו של מקרא, אדם שלא יקח לתשומת ליבו את האזהרות וינהג לפי ראות עיניו וליבו בחושבו ש –'לו זה לא יקרה' ושלום יהיה לו, אז הוא ייענש גם על הרוה וגם על הצמאה.
רש"י מסביר 'הרוה'- עבירות בשוגג שלרוב נסלחות ו-'צמאה' – עבירות במזיד. עתה כשהאדם לא שת ליבו לאזהרות – ייענש הן על השוגג והן המזיד.
נשאלת השאלה,
מה גורם לאדם להיות שאנן ולהאמין שלו 'זה לא יקרה' לאחר ששמע אזהרה מפורשת לגבי תוצאות מעשיו?
נסביר,
נראה כי מילת המפתח היא – לב ("וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ", "בִּשְׁרִירוּת לִבִּי"). מקור התשוקות של האדם הוא בלב – הרצון בדברים טובים ומהנים, גם אם לעיתים הם אסורים, מזיקים ו/ או לא חוקיים – הלב מייצג את הגחמות (=כל מה שהאדם חפץ). תפקידה של העין, היא לראות נכון את המציאות לבקר, להגביל ולאזן את גחמות ורצונות הלב. העין אם כן, מייצגת את השכל והראייה המציאותית.
כאשר אין 'פיקוח' של העין ותפקיד זה נתון בשליטתו הבלעדית של הלב, אזי אין מי שיאזן את גחמות הלב ומכאן מגיעה תחושת השאננות המתבטאת בין היתר ב-'לי זה לא יקרה' ו-'יהיה בסדר'. על כן, לפי פירוש זה:
- וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ – אדם חושק בלבו בכל – ללא מגבלה.
- בִּשְׁרִירוּת לִבִּי – במקום שהעין תראה- הלב הוא זה שרואה. עפ"י פירוש רש"י המילה 'שרירות' הינה משורש ש.ו.ר שמסמל ראיה (לשור – לראות).
אגב כך, שם התואר שְׁרִירוּתִי הוא פועל יוצא של המילה שְׁרִירוּת, אשר עפ"י המילון מציין דבר שנעשה ללא שיקול דעת וללא התחשבות – אם על פי רצון או גחמה אם באופן מקרי – כלומר, התנהגות המבוססת על הלב ללא בקרת העין.
מהותו של פרויקט הוא להגיע מנקודת התחלה לנקודת הסיום בצורה מיטבית תוך עמידה בציפיות הלקוח מחד, ושמירה על השם הטוב ומוניטין החברה מנגד. ניהול פרויקט מתוך גישה שרירותית של 'נזרום', שכרו בהפסדו ונדמה אז, כי הלב גובר על העין והגחמה על הפיקחות.
הצטרפו לעשרות המנהלים ובעלי העסקים שנהנים מהניוזלטר של נוגט אסטרטגיות.
הירשמו לקבלת טיפים, מאמרים ולעדכונים מהבלוג השבועי "תורת הארגונים"
מאמר 2018, ניצבים: ערך האחריותיות – מחויבות אנרגטית
מאמר 2017, ניצבים: ניהול בין-דורי – תנו לי מם
מאמר 2016, ניצבים: לחקור. ללמוד. להצטיין