מה משותף לצרעת ופגישות עבודה?
"מתכנסים אחת לשבוע. לפעמים דנים בנושא שחבר הנהלה מתלבט. אין Action Items. הישיבות לא אפקטיביות. אין מנגנון קבלת החלטות. לא קורה פעולות של הנהלה. אין מידע מתוכלל על איזה פרויקטים עובדים. אי אפשר ליצור סינרגיה" (יובל סמנכ"ל בחברה בגודל בינוני).
על אף היחס האמביוולנטי לפגישות עבודה, אם נעשות נכון יש להן תרומה חשובה להצלחת 
הארגון – בחיזוק תקשורת שוטפת ושיטתית לצד חשיבה סינרגטית, בניהול מיטבי של השוטף הארגוני ובחינת קצב ההתקדמות אל מול התכנון והאתגרים. השגרות גם מסייעות לקבל החלטות באופן מושכל, לסנכרון בין צוותים ומחלקות בחברה לצד פלטפורמה מקצועית לחשיבה על כיוונים ודיוקים נדרשים אל מול המציאות הדינמית.
שגרות ניהול הן כלי ניהולי מהותי המאפשר אפקטיביות, יעילות וסינרגיה ומכאן שיישומם באופן עקבי וקבוע בכוחם לתרום גם לשורת הרווח של הארגון.
התדירות האופטימלית לקיום כל אחת משגרות הניהול תוגדר על פי אופי השינויים, רמת השפעתם וחשיבותם וכן על פי קצב השינויים הצפוי והרצוי. כך למשל בחברות יצרניות בעיקר נהוג לקיים פגישת סטנד-אפ בתחילה ובסוף כל יום / משמרת. עם זאת מגוון שגרות מתקיימות בתדירות שונה (אך קבועה ועקבית), כאמור בהתאם לקצב וטיב השינויים בתחום האחריות והבקרה.
על כך בפרשת השבוע, פרשת תזריע שם נאמר:
"וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְהִנֵּה הַנֶּגַע עָמַד בְּעֵינָיו לֹא פָשָׂה הַנֶּגַע בָּעוֹר וְהִסְגִּירוֹ הַכֹּהֵן שִׁבְעַת יָמִים שֵׁנִית" (ויקרא יג, ה).
כשהמצורע מאובחן, הכהן בתחילה מסגירו לתקופה של שבעה ימים (פסוק ד), אם לא חל שינוי בתום השבוע, מסגירו לשבעה ימים נוספים. נשאלת השאלה: מה טעם ההסגרה באינטרוולים של שבעה ימים במיוחד לאור כך שאין טיפול רפואי לצרעת?
אבן עזרא מסביר כי "האדם יהיה נסגר שבעה ימים והוא ייחל עד שבעה ימים כי רוב החליים ישתנו ביום השביעי". מכאן נראה כי ניתן להסביר את משך ההסגרה כתקופה אופטימלית הן לריפוי, הן להבחנה בשינוי.
גם נח למשל בחן התקדמות השינוי באינטרוולים של שבוע – המתין שבעה ימים לשוך המים ורק אז שלח היונה, אשר שבה לתיבה בפעם הראשונה ללא סימן לשינוי, לאחר שבעה ימים שבה עם עלה זית. לאחר שבעה ימים נוספים לא שבה עוד.
בנוסף עפ"י המדרש גם 8 ממכות מצרים נמשכו שבעה ימים (חוץ מחושך ובכורות), די זמן לחוות ולחוש את עוצמתה וטיבה של המכה.
באופן דומה תקופת הריון גם היא נספרת בשבועות. באתר בית חולים שיבא מוסבר כי: "בהריון מתרחשים תהליכים רבים בגוף האם והעובר, ולפעמים חלים שינויים רבים בין שבוע לשבוע…"
רציונל דומה חל גם על הגדרת תקופה של שבעה ימים לבחינת נגע הצרעת. שכן לרוב ברמה יומית השינויים זעירים וקשה לשים לב אליהם. מכאן שמאינטרוול הבקרה על נגע הצרעת, אנו לומדים כי שבוע מוגדר כתקופה מינימלית בה ניתן להבחין בשינוי. לכן נקבעו שבעה ימים בין ביקורי הכהן לבחינת הנגע, שניתן יהיה להבחין אם חל שינוי במראהו. כך ששתי הסיבות – תקופת הריפוי (ע"י התבוננות פנימית במקרה של הצרעת) ותקופת הבחנה בשינוי ניתנות לבקרה במרחק שבעה ימים.
עפ"י ויקיפדיה, נקודת עצירה בזמן היא כל נקודת מדד, תהליך או אירוע המשמשים לבחינת התקדמות ושיפור. העקרונות הנלמדים מנקודות העצירה לבחינה ובקרה של נגע הצרעת בהחלט ניתנים גם ליישום בשגרות הניהול בארגון – הן בהיבט חשיבותם ככלי ניהול מהותי, הן בהיבט תדירותם בהתאם לקצב השינויים הצפוי והרצוי בתחום האחריות והבקרה. כאמור, בכוחן של שגרות הניהול לסייע בחיזוק התקשורת והסינכרון בארגון (בצוותים ובין ממשקים), להגביר היעילות, האפקטיביות והסינרגיה המתמדת לטובת האווירה הארגונית ואף לשורת הרווח.
*** חדש – הבלוג האהוב גם בספר ***
