להבין את המניעים והכוונות
(BLAME OR LEARN?)
ארגונים מורכבים מאנשים, על כן אך טבעי כי שגיאות וטעויות יקרו. וורן באפט הגדיר את התייחסותו לטעויות בארגון ע"י הבחנה בתוצאות: "אם תגרום הפסד כספי לחברה, אגלה הבנה. תגרום לאובדן קורט מוניטין לחברה – לא אגלה שום חמלה."
כמנהלים בכוחכם להחליט על אופן ההתייחסות לטעויות העובדים – האשמה או למידה. אם כי נציין כי השקעת אנרגיה בגילוי האשם מסיטה את המיקוד מהדבר החשוב באמת – איתור מקור השגיאה במטרה לנסות לתקן את גורם השורש – הסיבה הבסיסית שיצרה אותה, ולפעול על מנת שהשגיאה לא תשנה ע"י הפקת לקחים ולמידה. תליית האשם באדם לרוב אינה מסייעת בפתרון הבעיה ולעיתים קרובות אף עלולה להחמיר אותה.
על כך בפרשת השבוע, פרשת כי-תשא שם נאמר:
"וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, וַיֹּאמַר: אָנָּא, חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם, אֱלֹהֵי זָהָב" (שמות לב, לא)
מטרת משה היא לסנגר על עם ישראל כדי לכפר על מעשה העגל. באופן מעניין הוא בוחר להשתמש בביטוי "חֲטָאָה גְדֹלָה" אשר נראה לכאורה כי מגדיל את חטאת העם וזאת במקום להקטינה ולהמעיטה.
קריאה בפרק ל"ב מראה כי משה נוהג בדבריו בעקביות: כאשר פונה לאהרון לפשר מעשה העגל אומר: "מֶה-עָשָׂה לְךָ הָעָם הַזֶּה: כִּי-הֵבֵאתָ עָלָיו, חֲטָאָה גְדֹלָה" (כא) וגם בדבריו לעם מציין: "אַתֶּם חֲטָאתֶם חֲטָאָה גְדֹלָה" (ל).
נשמע אם כן, כי באופן תמוה משה כסנגור מחמיר עם בני ישראל כשמשתמש במילת התואר 'גְדֹלָה'.
ניתוח מעמיק של הטקסט מראה כי ההפך הוא הנכון ולמעשה משה מקטין את רמת חומרת המעשה, עד כמה שניתן. שכן ישנן שלוש דרגות המאופיינות על פי כוונת האדם ולא על פי מהות המעשה.
- חטא – אדם העושה מעשה בשוגג ולא במתכוון
- עוון – אדם העושה את אותו מעשה אך בזדון ובכוונה תחילה
- פשע – אדם העושה את אותו מעשה עם כוונת זדון ומרידה, מעשה להכעיס.
משה מסנגר ואומר, העם אכן עשה מעשה אך דרגת חומרתו היא נמוכה = חטא – לא עוון ולא פשע. משה למעשה בביטוי "חֲטָאָה גְדֹלָה" ממקסם את המינימום.
וכדי להוסיף דברי סנגוריה משה מוסיף ואומר "וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם, אֱלֹהֵי זָהָב" – וכי אפשר לו לאדם לעשות אלוהים, הרי אלוהים הוא זה שבורא ויוצר ולא האדם. ועוד, העובדה שלא עשו את העגל ביום הראשון להיעדרו אלא ביום הארבעים לומר שלא חיפשו תחליף לאלוהים אלא תחליף למשה ועל כן אין טעם לכעס רב.
לעיתים קרובות טעויות ושגיאות הם בית ספר טוב, אם כי לפעמים המחיר גבוה, מתסכל ולא פשוט. תומאס אדיסון אמר "אני לא נרתע, כי כל ניסיון כושל שאני נפטר ממנו, הוא צעד נוסף קדימה". תפקידו של מנהיג אם כן להבין את המניעים והכוונות של המעשים (חטא-עוון-פשע), ללמוד להכיל כישלונות וטעויות ('חטא') ולתעל אותן ללמידה וצמיחה. שכן מוטב לנתב את האנרגיה לבניית ושיפור תהליכים ותוצאות, על פני בירור שיפוטי ואישי.
הצטרפו לעשרות המנהלים ובעלי העסקים שנהנים מהניוזלטר של נוגט אסטרטגיות.
הירשמו לקבלת טיפים, מאמרים ולעדכונים מהבלוג השבועי "תורת הארגונים"
(2016) אחריות אישית של מנהיג
עפ"י ויקיפדיה ישנן שלוש הגדרות למילה אחריות:
- התייחסות ראויה של אדם לדבריו, למעשיו ולאמון הניתן לו.
- מעורבות של אדם בגרימת מצב או באי-מניעתו, כשהיה עליו למנעו, ומשמעותה של מעורבות זו לגביו.
- כלל החובות המוטלות על אדם מתוקף תפקידו או סמכותו, או מתוקף התחייבות שנטל על עצמו.
הגדרות אלה מבטאות כי אחריות אישית היא למעשה מחויבות מוסרית (שימוש בביטויים כגון "ראויה", "היה עליו" ו"חובות").
מנהלים רבים לוקים בהתנהגות של אי קבלת אחריות אישית על תוצאות לא רצויות או על אי עמידה ביעדים.
כחלק מתפקידו על המנהל, לעמוד במחויבויותיו התפעוליות והאסטרטגיות ולקבל על עצמו אחריות אישית במידה והוא לא הצליח.
בניגוד למוזכר לעיל, בפרשת השבוע, פרשת כי-תשא, משה בתפילתו עבור מחילה לישראל על עוון העגל, אומר "וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ" (שמות לב,לב)
חטא העגל נחשב לאחד החטאים החמורים ביותר של דור היוצאים ממצרים, בשל מספר סיבות:
- העיתוי – נעשה ארבעים יום אחרי מתן תורה
- הטוטליות – עשו עגל ועבדו ורקדו לפניו
- אי הכרת הטוב והתכחשות לאל ולפעולתו – הכריזו "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ, יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"(שמות לב,ד). עגל שזה עתה נעשה מזהב תכשיטיהם – הוא זה שהוציאם ממצרים?!?!
משה מכיר בחומרת המעשה אשר עשה עם ישראל, אך הוא אינו מאשים את העם ולא מצפה שיוטל עליהם עונש ההולם בחומרתו את גודל המעשה, אלא מציע לאלוהים, אם תישא חטאתם – אשאר – ואם לא – "מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ" רש"י מסביר, שלא יחשבו שמשה לא היה ראוי להתפלל עבור העם.
אכן גם זהו חלק מאחריות המנהיג – להמתיק גזרות חמורות.
עם זאת, ניתן לפרש את תפילת משה באופן קצת שונה, על ידי שינוי הפיסוק כדלקמן:
"אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן" – בין אם תיסלח ובין אם לא, בכל מקרה מחני מספרך, כי עם שעשה מעשה חמור תחת הנהגתי, מצביע על כך שההנהגה שלי פגומה ולא ראויה ועלי מוטלת האחריות. ולכן משה אומר לאלוהים, גם אם תסלח לעם – עדיין אחריותי בלתי נסלחת. שינוי הפיסוק, מצביע אם כן, כי משה מקבל עליו אחריות מוחלטת למעשה העם – "מחני נא מספרך" לא ראוי שאזכר כמנהיג העם גם בספר דברי העם וההיסטוריה.
הפיסוק הנ"ל משלים את פירושו של רש"י בכך שאם מנהיג אינו יכול למנוע את התקלות המוסריות בהתנהגות מונהגיו ואינו יכול לתקנם לאחר שאירעו – אינו ראוי להנהגה.
עפ"י צ'רציל: "מחיר הגדולה הוא האחריות" ואכן משה רבנו ה– מנהיג (בה“א הידיעה) של ההיסטוריה היהודית אשר מרום גדולתו וענוותו ידע לקחת על עצמו אחריות ולו גם במחיר אישי כבד.
הצטרפו לעשרות המנהלים ובעלי העסקים שנהנים מהניוזלטר של נוגט אסטרטגיות.
הירשמו לקבלת טיפים, מאמרים ולעדכונים מהבלוג השבועי "תורת הארגונים"