יום כיפור – רק לא תיאוריה
במהלך תפילות יום כיפור אנו אומרים עשרים ושש פעמים את שלוש עשרה מידות הרחמים: "ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת. נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים, נֹשֵׂא עָ ון וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה" (שמות לד, ו-ז).
נדמה כי תפילה זו הפכה לכאורה למעין נוסחת קסם לקבלת מחילה ביום הכיפורים ובימים שאומרים בהם תחנון. יתרה מכך, נאמר במסכת ראש השנה (יז, ע"ב): "אמר הקדוש ברוך הוא למשה: עשו לפניי כסדר הזה (סדר שלוש עשרה המידות) ואתם ניצלים". גם כאן ניתן לקבל את הרושם כי אדם יכול לומר את שלוש עשרה המידות ומעשיו מתכפרים לו, לכאורה ללא קשר לתיקון התנהגותו.
ביאור סוגיה זו נעוץ בהתבוננות מדויקת על המילים בגמרא. נפרט:
הקדוש ברוך הוא לא אמר למשה "אמרו לפניי כסדר הזה" אלא "עשו לפניי כסדר הזה". כלומר גם על עם ישראל לנהוג על פי מידות אלה של מחילה וסליחה האחד כלפי האחר — הן לבקש הן לסלוח. רק אם ערך הסליחה יתבטא גם בהתנהגותם — הם ניצלים. מכאן שהסיבה לאמירת שלוש עשרה המידות פעמים רבות היא כדי לזכור ולהטמיע בליבנו את ההתנהגות הרצויה.
עניין דומה אנו מוצאים בפסוק "וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם" (דברים כ, ג). רבי יוחנן משמו של רבי שמעון בר יוחאי: "אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל אפילו לא קיימתם אלא קריאת שמע של שחרית וערבית אין אתם נמסרים בידם" (סוטה סב, ע"א). כאמור, גם במקרה זה הכוונה כי לא די רק באמירת קריאת שמע, אלא בקיומה הלכה למעשה, שהרי היא כוללת ורומזת לעשרת הדיברות. מכאן שהכוונה כי רק אם יקיימו את הנאמר בקריאת שמע, לא ייפלו בידי האויבים.
אחת המעלות של התפילות והסליחות היא להעלות את הנושא למודעות האדם ולהזכירו כיצד נכון וראוי להתנהג (בדיוק כפי שרוצה שהקדוש ברוך הוא ינהג עימו…), אך יישום הנאמר הלכה למעשה בהתנהגות האדם הוא החשוב והקובע לעניין הסליחה והמחילה — כעניין "נאה דורש, נאה מקיים" (תוספתא יבמות פרק ח, משנה ד).
באופן דומה גם בעולם הארגוני לא די לנסח חזון וערכים ארגוניים, אלא יש לתרגמם לפרקטיקות יום־יומיות, לתקשר ולהטמיע אותם הלכה למעשה כחלק אינטגרלי משגרות העבודה היום־יומיות — להטמיע את ההצהרות בפעולות ממשיות ובדוגמה אישית. כאמור, רק לא תאוריה.
כתיבה וחתימה טובה!