עיקרון המטרה המלהיבה* – כי מה שלא עושים בשמחה לא עושים בכלל 🙂
סטיב ג’ובס בנאומו באוניברסיטת סטנפורד ב-2005 חוזר ושונה את המסר כי יש לעסוק במה שאוהבים, הוא מספר: “הייתי בר מזל: גיליתי מה אני אוהב לעשות בגיל צעיר… שרשרת האירועים באפל לא שינתה את זה. נדחיתי, אבל עדיין הייתי מאוהב…לפעמים החיים מכים אותך בראש עם לבנה. אל תאבדו אמונה. אני משוכנע שהדבר היחיד שגרם לי להמשיך, הייתה הידיעה שאני אוהב את מה שאני עושה“.
גם איש העסקים ריצ’רד ברנסון מדגיש בספרו מסר דומה: “בעסקים אין כללים. אני פשוט עובד קשה, וכמו תמיד, מאמין שאני יכול להצליח. אבל בעיקר, יותר מכל דבר אחר, אני משתדל ליהנות…תיהנה, עבוד קשה והכסף יגיע…גיליתי שאם אני נהנה ממה שאני עושה, הכסף מגיע".
אנו לומדים, אם כן, שההצלחה קשורה קשר הדוק לעובדה שהעשייה המקצועית היא מקור לאהבה, תשוקה, התלהבות, הנאה ושמחה. תשוקת המצליחנים מהווה את הכוח המניע – המוטיבציה, הרצון להצליח, להצטיין ולהיות מצוין.
על כך בפרשת השבוע, פרשת וזאת הברכה שם נאמר:
"וְלִזְבוּלֻן אָמַר, שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ; וְיִשָּׂשכָר, בְּאֹהָלֶיךָ." (דברים ל"ג, י"ח).
רש"י בפירושו לפסוק מתייחס לשאלה מדוע הקדים זבולון ליששכר, הרי יששכר נולד קודם. אלא מסביר רש"י, זבולון ויששכר יצרו שותפות עם חלוקת עבודה מוסכמת: זבולון "לחוף ימים ישכון" יוצא בספינות ומשתכר, ונותן לפיו של יששכר, ויששכר עוסק בתורה. לפיכך הקדים זבולון ליששכר — שתורתו של יששכר על ידי זבולון הייתה.
אם כן, נשאלת השאלה:
מה היא למעשה הברכה שמשה ברך את שבט זבולון?
נסביר,
ברכת משה כוללת 2 חלקים:
- "שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ" – כאשר אדם יוצא למסחר, הוא אינו יודע אם ירוויח או יפסיד, על כן בתחילת הדרך קיימים חשש ודאגה אל מול מגוון הסיכונים שעלולים להתממש ולשבש הציפיות, ורק לאחר השלמת העסקה ניתן לחוש הקלה ושמחה. בדומה ל-"הזורעים בדמעה – ברינה יקצורו". אם כן, ברכת משה לזבולון היא שתשרה עליו גם שמחת התהליך בנוסף לשמחה הטבעית מההצלחות – שישמח גם בשמחת העשייה ולא רק בשמחת התוצאה. וכך, מתוך חדוות העשייה שתהיה להם בצאתם – יצליחו בעסקיהם.
- "וְיִשָּׂשכָר, בְּאֹהָלֶיךָ" – שבט יששכר עסקו בלימוד התורה ובצרכי הציבור הרוחניים. וידוע כי דברי תורה משמחים כנאמר: "פקודי ה' ישרים משמחי לב" (תהילים י"ט, ט'). אם כן, הפועל 'שְׂמַח' בפסוק, מתייחס גם ליששכר, כאילו נאמר: שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ; וְשְׂמַח יִשָּׂשכָר, בְּאֹהָלֶיךָ." לימודם ועיסוקם של בני השבט, כאמור היו לא רק לתועלת אישית ודו-שבטית אלא בעיקר ציבורית – לתועלת הכלל. כלומר שבט זבולון בלבד פירנסו את אשר הכלל נהנה.
לכן, משה מברך את זבולון שעל אף שלא עסק בתורה, שיזכה לשמוח – (1) בשמחה שבאה מתוך העשייה – שמחת התהליך וחדוות התוצאה, (2) בשמחה הנובעת מהשותפות – ששמחת זבולון תהיה כמו שמחת יששכר שנובעת מעיסוק בתורה אף שעוסק במסחר שהינו גם עיסוק מסוכן – הוא מאפשר ליששכר לשכון באוהלו (אוהלה של תורה) ובזה שמחים גם יששכר וגם זבולון ו- (3) בשמחה הנובעת מהתרומה לכלל ולקהילה.
עבודת הצוות והשותפות בין זבולון ליששכר, באופן שמאפשר לכל אחד מהם להביא לידי ביטוי את העוצמות של כל אחד ולהתעסק בדברים שקרובים לליבם – בדברים שהם אוהבים ומצטיינים בהם, יוצרת סינרגיה שלא רק שמגבירה את התועלת והיעילות אלא גם מגבירה את ההנאה מהעשייה, את המוטיבציה ובעיקר את תחושת השמחה. מכאן למשל, על אף שהזמן קבוע בקצבו, התחושה הסובייקטיבית של האדם מושפעת ממעשיו. על כן כאשר אדם אוהב את עיסוקו, הזמן לתחושתו “טס”.
שבת שלום וחג שמח.
* עקרון המטרה המלהיבה העקרון החמישי – מתוך ספרו של רובין שארמה: 'חוכמת המנהיגות: 8 עקרונות למנהיגות עם חזון'
הצטרפו לעשרות המנהלים ובעלי העסקים שנהנים מהניוזלטר השבועי של נוגט אסטרטגיות.
הירשמו לקבלת טיפים, מאמרים מקצועיים ועדכונים מהבלוג "תורת הארגונים".