הכלל שאין כלל הוא גם כלל…

 

*** להזמנת ספר תורת הארגונים ***

בדיון על הקמה של מחלקה ארגונית חדשה עלתה השאלה: האם בעידן של גמישות ארגונית עדיין נדרשים מבנים והיררכיה? נדמה שהכיוון בארגונים רבים שואף להיות פחות היררכי ופורמלי, ויותר גמיש וא-פורמלי. מודלים כמו No Rules Rules של נטפליקס הפכו לסמל של תפיסת ניהול חדשה: ארגון המבוסס על טאלנטים, אמון גבוה ומינימום שליטה היררכית. ריד הייסטינגס ניסח זאת כך: "Lead with context, not control" הובלה באמצעות הקשר, לא שליטה.

בכל ארגון, גם הגמיש ביותר, מתקיים סדר ארגוני ברור – מי מקבל החלטות, מי מקודם, ואיך מתחלקים משאבים. השאלה מתמקדת באופיו ורמת גמישותו – עד כמה הוא מתבסס על שליטה ישירה וכללים נוקשים, או על עקרונות פעולה ושיקול דעת בתוך הקשר ברור.

העיקרון 'הקשר במקום שליטה' אינו מציע ביטול היררכיה והיעדר כללים, אלא שינוי בתפקידם, באמצעות העברת חלק מהשליטה הישירה לשיקול הדעת של העובדים. נראה כי עובדים אינם מתנגדים לעצם קיומו של סדר – להיפך. הם מתנגדים לסדר שנתפס כשרירותי, לא עקבי או פוליטי. לכן השאלה אינה האם נדרשים כללים או מבנים, אלא האם הסדר הארגוני מובן, מוסבר ובעל היגיון ברור.

על כך בפרשת השבוע פרשת במדבר שם נאמר:

"לִבְנֵי יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד לִמְנַשֶּׁה גַּמְלִיאֵל בֶּן פְּדָהצוּר" (במדבר א, י).

 נשאלת השאלה, על פי איזה סדר נזכרים השבטים?

מטרת המפקד אינה רק ספירה טכנית אלא גם להכין את העם לקראת הכניסה לארץ ולארגנו כמערכת שיש בה סדר חברתי ברור המושתת על עקרונות של קדימות, כבוד וייעוד כפי שמפרט אבן עזרא:

• תחילה בני לאה הבכירה בעבור כבוד – ראובן, שמעון, יהודה, יששכר, זבולון. בני שבט לוי נמנו בנפרד בשל היותם 'לגיונו של מקום'.
• אחריהם בני רחל – לפני בני השפחות על אף שהם יותר מבוגרים. קודם מזכיר את יוסף ואת בניו, תחילה את אפרים (הצעיר) ואחכ מנשה כשם שיעקב עשה בברכתו מתוך ראיית העתיד. וכן הקדים את אפרים ומנשה לבנימין כי הם במקום  יוסף שגדול מבנימין.
• לבסוף בני השפחות: קודם דן (יב) שהיה בכור השפחה של רחל ואז את אשר שעומד בראש החונים במחנה דן (ב, כז) לאחר מכן מזכיר את גד שהיה בנה הבכור של שפחתה של לאה.

כאמור הסדר מעיד על עיצוב לגיטימציה להיררכיה שמבוססת על משמעות וייעוד ולא רק על גיל וסדר לידה בד בבד עם שמירה על ערך הכבוד. הסדר אינו מקרי או כוחני; גם כאשר צעיר קודם לבכור, הדבר מוסבר ומנומק. לנקודה זו ניתן לראות גם זיקה מעניינת בפרשת שלח-לך שם הזכיר את יוסף על שבט מנשה כי יוסף הביא דיבת אחיו וגם נציג מנשה היה שותף לדיבת המרגלים (יג, יא) שלא כמו יהושע שהיה ממטה אפרים.

באופן דומה, גם בארגון סדר אינו מטרה אלא כלי ניהולי ומסגרת פעולה. כאשר סדר מובן ומוסבר, הוא מייצר יציבות ולגיטימציה. בגישות ניהול מודרניות כמו No Rules Rules על אף ההצהרה 'שהכלל הוא – שאין כללים'  אין מדובר בהיעדר סדר, אלא ביצירה של סדר מסוג אחר: סדר המבוסס על הקשר, שקיפות ואמון גבוה בשיקול הדעת של עובדים. נראה כי שתי הגישות – הן של סדר מסורתי, הן של גמישות ארגונית עוסקות בבסיסן באותה שאלה מהותית: איזה סוג של סדר ארגוני מצליח לייצר הבנה, הוגנות ולגיטימציה בקרב האנשים הפועלים בתוכו.

 

***  הבלוג האהוב גם בספר ***