לא לפחד כלל?!?! – פחד מסמכות
תחושת הפחד מסמכות ובעיקר מהממונים מלווה את ברק כל יום כמעט כל היום. תחושה שמלווה, בכל פעם שממונה פונה אליו, במיחושים פיזיים של ממש כמו כאבי בטן וראש, רעד וזיעה ולעיתים אף מועקה בחזה.
הפחד מסמכות משתק את ברק והוא נוהג בצייתנות מול הממונים, נוטה להימנע מוויכוח או מחלוקת, מביע תמיד הסכמה עם דבריהם (גם כשברור שמדובר בקשקוש), הוא כמעט ולא מביע את דעתו, לא עומד על דעתו – לא בעניינים מקצועיים ולא בעניינים אישיים. כשעליו ליזום שיחה עם מנהליו הוא נדרש להמון אנרגיה, אומץ וכמובן הכנה מוקפדת – במהלכה רושם באופן מפורט את כל הדברים שרוצה לומר. ברק הוא העובד הנוח שעסוק לרצות כמעט את כולם ובכל מחיר.
מחקרים מצביעים על כך שלרוב האנשים יש לפחות פוביה אחת, כזו שמוציאה אותם מאיזון. עם זאת, היכולת להתגבר על הפחד, היא זו שתסייע לאדם, לשדרג את איכות החיים והתחושה כללית בשלב הראשון, להתקדם ולהשיג את המטרות והיעדים אליהם הוא שואף בשלב הבא.
על כך בפרשת דברים שם נאמר:
"וַנֵּפֶן וַנַּעַל, דֶּרֶךְ הַבָּשָׁן; וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ-הַבָּשָׁן לִקְרָאתֵנוּ הוּא וְכָל-עַמּוֹ, לַמִּלְחָמָה–אֶדְרֶעִי…וְעָשִׂיתָ לּוֹ–כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן" (דברים ג', א-ב).
בני ישראל נלחמים בשני מלכים חזקים ומביסים אותם – עוג מלך הבשן וסיחון מלך האמורי.
נשאלת השאלה,
מה הטעם להוסיף בפסוק גם את שם מקום המלכים לאחר שכבר ציין את שמם ואת שם ממלכתם — כך למשל נאמר שסיחון מלך האמורי – יושב בחשבון ועוג מלך הבשן – נלחם באֶדְרֶעִי?
נסביר,
המלכים סיחון ועוג, באופן סימבולי מייצגים שני סוגי כוחות איום על האדם:
- סיחון מלך האמורי- כוחו בדיבור ובכוח השכנוע. אמורי – מלשון אמירה. גם שמו – סיחון- מלשון שיח ושיחה. וזאת בנוסף למקום מושבו ב- חֶשְׁבּוֹן אשר רומז על חשיבה, חוכמה ושיקולי הפסד ותועלת. החשש אם כן מכוח זה ביכולתו להוליך שולל ולשבות בקסם דבריו אפילו אנשים מהמחנה הנגדי.
- עוג מלך הבשן – רומז על כוחו הפיזי, שכן עוג היה ענק המטיל אימה על כל רואיו. ולכן כאשר הוא יוצא למלחמה אֶדְרֶעִי – רומז לכח הזרוע (דרע = זרוע), היכול לכפות דעתו ושלטונו על אחרים בכוח הזרוע
נראה, אם כן שתוספת של שמות המקומות באה לרמוז על החשש לגבי בני ישראל, שכעם שבמשך דורות היה עם של עבדים יחווה קושי להתמודד ולהילחם אל מול שני כוחות אלה אשר מבטאים מחד עצמאות ומנגד, שלטון וכפיה.
לכן, ה' מנחה את משה לעודד את העם ולהעניק להם כח שיניע אותם לא רק שלא להיכנע לכוחות שמייצגים המלכים אלא אף להתמודד ולהלחם בהם. ולכן בני ישראל מצטווים: "אַל-תִּירָא אֹתוֹ" (ב'), כי הפחד הוא האויב הגדול ביותר של האדם.
עפ"י אל קפונה 'אתה יכול להגיע הרבה יותר רחוק עם מילה יפה ואקדח מאשר עם מילה יפה בלבד' – באנלוגיה – סיחון מייצג את הדיבור ועוג את הכוח (אקדח), כך באופן דומה גם ממוניו של ברק מייצגים בעיניו שני כוחות אלה – שכן התנהלותו נובעת מהפחד שישפילו אותו (=דיבור) יפגעו במשכורתו או אולי אף יפטרו אותו (=כח).
אמנם פחד הוא תחושה טבעית ובריאה, שבכוחה אף לחלץ אותנו לעיתים ממצבים מסוכנים. אך רמה גבוהה מדי של פחד, כמו זו שמרגיש ברק, מובילה למצב הפוך לניטרול, המנעות, רתיעה, שתיקה ופגיעה במיצוי מיטבי של פוטנציאל היכולות והכישורים שלו במקום העבודה.
חשוב לזכור כי הפחד על אף התחושה המוחשית, הוא למעשה תיאורטי, הוא מבטא חשש ממה שעוד לא קרה וספק אם בכלל יקרה. עפ"י ברטראנד ראסל 'כיבוש הפחד הוא תחילתה של התבונה', מומלץ כי ברק יתחיל לצעוד את צעדיו, עקב בצד אגודל, לעבר התבונה, תוך שהוא מתגבר גם על חשבון וגם על אדרעי.
הצטרפו לעשרות המנהלים ובעלי העסקים שנהנים מהניוזלטר של נוגט אסטרטגיות.
הירשמו לקבלת טיפים, מאמרים ולעדכונים מהבלוג השבועי "תורת הארגונים"