פרדוקס המנהיגות
נראה כי בשנים האחרונות, מחקרים מדגישים מנהיגות מסוג אחר.
לא עוד מנהיגות המושתתת בעיקר על תכונות הנתפסות כביטחון עצמי, כל-יודע וכריזמה.
אלא מנהיגות המושתתת בעיקר על תכונה הנתפסת כהיפך – תכונת הענווה. תכונה זו מעלה את הנכונות והפתיחות לקבל דעות ונקודות מבט חדשות ומגוונות, להודות בטעויות, ללמוד מביקורת ולקבל את המגבלות של עצמך תוך סקרנות להרחבת האופקים וללמידה ממגוון מקורות ידע.
מנהיגים ענווים, בניגוד לתכונות הסטריאוטיפיות ('גישת התכונות'), הם שקטים וצנועים, כריזמטיים בדרכם ומבינים כי העוצמה טמונה במודעות למגבלות של עצמך.
ג’ים קולינס, זיהה את 'מנהיגות שלב 5' כמרכזית להצלחה ארוכת טווח של ארגונים. מנהיגות זו לדבריו משלבת ענווה קיצונית עם כח רצון מקצועי חזק, מיזוג של צניעות ואיפוק עם כוח רצון להשגת המטרות. גם לזלו בוק סגן נשיא בגוגל, ציין כי החברה מחפשת אנשים שיש להם 'אגו קטן ואגו גדול גם יחד' מר בוק כינה תכונה זו כענווה אינטלקטואלית.
פרדוקס המנהיגות אם כן טמון במתח בין התפיסה הרווחת שתכונת הענווה נחשבת כמייצגת חולשה לבין ההבנה העולה כי ענווה היא למעשה כח ועוצמה במנהיגות. עפ"י מחקרים, ענווה ובטחון עצמי הן תכונות משלימות ולא סותרות כפי שנדמה. שכן ללא בטחון עצמי קשה להיות ענו, לראות את עוצמתם ויכולת תרומתם גם של אחרים. שהרי על אף המעמד הגבוה בהיררכיה הארגונית שלעיתים מתעתע, אין אדם שיש לו את כל התשובות.
על כך בפרשת השבוע, פרשת שופטים, שם נאמר:
"וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ, עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ–וְכָתַב לוֹ אֶת-מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת, עַל-סֵפֶר, מִלִּפְנֵי, הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם" (דברים יז, יח).
רש"י (מסכת סנהדרין דף כ"א) מסביר כי הכוונה במִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הוא 'לשתי ספרי תורות, אחת שתהיה מונחת בבית גנזיו ואחת שתהיה נכנסת ויוצאת עמו'.
נשאלת השאלה,
לשם מה המלך צריך שני עותקים של אותו ספר, אם יש אחד שצמוד אליו 'נכנסת ויוצאת עמו' הרי הוא יכול לעיין בו תמיד, לשם מה הוא מצווה שיהיה לו גם ספר נוסף בבית גנזיו?
נסביר,
אדם המתמנה למלך, הופך ברגע להיות בעל סמכויות וכוח רב, שיכול להוביל לאיבוד פרופורציות ולתפיסה עצמית מופרזת כפי שהוכיחה ההיסטוריה לגבי אנשי שררה רבים. על כן כדי לסייע למלך לשמור על פרופורציות (ו…אנושיות), כדי שלא תזוח דעתו ממעמדו "לְבִלְתִּי רוּם-לְבָבוֹ מֵאֶחָיו" (יז, כ), התורה מורה לו איך נכון לנהוג (או לא לנהוג).
כך למשל המלך מוזהר לא להרבות: כסף, סוסים ונשים. כפי שנרמז בפסוק "כְשִׁבְתּוֹ, עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ". כִּסֵּא = ראשי תיבות של כסף סוסים אישה. דוגמא נוספת היא בתפילת העמידה, בעוד אדם מן השורה משתחווה שניים בתחילה ושניים במודים, המלך משתחווה מתחילת התפילה ועד סופה. על כן, גם כתיבת שני ספרי תורה היא חלק מציווי זה. וזאת מאחר שאדם מן השורה כבר מחויב לכתוב ספר אחד, עתה כמלך מחויב גם בכתיבת ספר שני, כי בכותבו ספר תורה נוסף בו יקרא תמיד, מקבל עליו סמכות עליונה ונעלה ממנו ובכך מטפח ומחזק את תכונת הענווה שלו. שכן, כאמור ככל שהמעמד גבוה יותר, טיפוח תכונת הענווה נדרשת יותר.
אם כן, בניגוד לדעה הרווחת, בכוחה של מנהיגות ענווה להעצים את המטרות והערכים הארגוניים. מאחר ומנהיגות זו מאפשרת גם לעובדים להוביל וכך להתפתח באופן אישי ומקצועי וכן מאפשרת למנהיג לנהל על בסיס עושר של זוויות חדשות ומעניינות, שנראה כי לא היה נחשף אליהם אלמלא גישתו. מנהיג כזה מעורר השראה, מטפח צוותים חזקים ומחויבים, מאפשר סביבת עבודה פורייה לחדשנות ויצירתיות ובעיקר משרה אווירה טובה של עשייה ותרומה משמעותית. לתכונת הענווה כח, חוזק ועוצמה שבאים לידי ביטוי בכל הרבדים והממשקים הן האישיים והן הארגוניים. טפחו אותה !
הצטרפו לעשרות המנהלים ובעלי העסקים שנהנים מהניוזלטר של נוגט אסטרטגיות.
הירשמו לקבלת טיפים, מאמרים ולעדכונים מהבלוג השבועי "תורת הארגונים"