עוצרים לפני המבול

*** להזמנת ספר תורת הארגונים ***

בארגונים עולים לא פעם כשלים, החלטות שגויות והתנהגויות שאינן עולות בקנה אחד עם הערכים והיעדים. חלקם פוגעים בתוצאות, אחרים חושפים ליקויים בתהליכים. אולם לעיתים מעשה אחד חורג מגדר תקלה וחוצה קו אדום המחייב לבחון מחדש את התנהלות הארגון כולו.

במפעל, למשל, עשויים להצטבר עיכובים בלו"ז וטעויות ייצור הנדרשים לטיפול והתייחסות. אולם כשהתברר שמוצר שוחרר ללקוח ביודעין, ללא בדיקת בטיחות מחייבת, האירוע מקבל משמעות אחרת. אין מדובר בעוד תקלה תפעולית שניתן לפתור ע"י חידוד נהלים אלא באירוע המעלה שאלה מהותית על אחריות הארגון ועל הגבולות שהוא מוכן להציב, לצד הבנה של סדרי העדיפויות ונורמות התרבות הארגונית.

על כך בפרשת השבוע, פרשת נח, שבה נאמר:

"וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ" (בראשית ו, יג).

בפסוק זה ה' מודיע לנח על גזר דינו של דור המבול, כהקדמה לציווי לבנות תיבה. מה משמעות הביטוי "קֵץ כָּל בָּשָׂר"? ומה הביא את הדור לנקודת האל-חזור?

רש"י בפירושו לפסוק הקודם, מתייחס להשחתת דרכו של כל בשר: "כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ" (בראשית ו, יב), כלומר ההשחתה לא נותרה רק בהתנהגותם של בני האדם, אלא התפשטה גם לבעלי החיים. ספורנו מדגיש בפירושו את המילה "קץ" וכי הכוונה בביטוי "קֵץ כָּל בָּשָׂר" לסיומה של תקופת ההמתנה שניתנה לדור המבול כדי לשוב מדרכו הרעה: "וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה" (ו, ג). לאחר שניתנה שהות לתיקון, הגיע מועד העונש: "וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ", משחית את האדם עם הארץ.

ואפשר גם להסביר: דור המבול השחית את דרכו במעשי חמס וגזל, עד שההשחתה המוסרית הפכה לנורמה התנהגותית. בתוך מכלול מעשים אלה, הפגיעה בחיי אדם מבטאת באופן החריף ביותר את חציית הגבול המוסרי, נראה כי "קֵץ כָּל בָּשָׂר" הוא המעשה ש"בָּא לְפָנַי", והכריע את הכף לפני הבורא, שכן אין מדובר רק בהשחתה שהפכה לדרך חיים אלא בפגיעה בעצם קיומו של הזולת ובהמשכיות האנושית. מכאן, ש"קֵץ כָּל בָּשָׂר" מבטא כפל משמעות ומידה כנגד מידה: התנהגות אנושית חמורה – לא מוסרית וחסרת גבולות של "קֵץ כָּל בָּשָׂר", שהביאה עונש של "קֵץ כָּל בָּשָׂר"-  דור שפגע בחייהם של אחרים הביא על עצמו את קצו.

באופן דומה, גם בארגון טעויות ועיכובים מחייבים בירור ותיקון. אולם יש גבולות שחצייתם אינה עוד תקלה שניתן לתקן ולהמשיך הלאה, אלא אירוע שעלול לפגוע באמון, לסכן חיי אדם או אף לערער את לגיטימיות הארגון. האתגר המנהיגותי הוא לזהות את הגבול הזה לפני שחוצים אותו: להבין מתי אירוע מחייב עצירה, גם במחיר של הפסד בטווח הקצר, כדי למנוע נזק שכבר לא ניתן יהיה להשיב לאחור. שכן לא תמיד ריבוי הכשלים הוא שמכריע את גורל המערכת; לעיתים, מעשה אחד הוא נקודת האל־חזור, נקודת "קֵץ כָּל בָּשָׂר".

 

 

***  הבלוג האהוב גם בספר ***