תעשה מקום
רועי סמנכ”ל התפעול, קיבל אתגר משמח להקים את המפעל החדש בדרום. את מחלקת התפעול שניהל עד כה, הקים רועי מאפס – הגדיר את התהליכים, גייס באופן אישי את מרבית העובדים והגיע להישגים מקצועיים מרשימים. רועי התייחס למחלקה כבייבי שלו.
לאחר התלבטויות לגבי המחליף הוחלט יחד עם רועי לא לגייס מועמד מחוץ לארגון אלא לקדם את יוחאי. ההחלטה לקדם את יוחאי התבססה בעיקר על ההיכרות עם יוחאי (‘לא חתול בשק’) והכרה בכישוריו ויכולותיו הראויים – אישית, מקצועית וניהולית, זמינותו (אל מול תהליך איתור וגיוס מבחוץ), מהירות הקליטה בתפקיד שכן הוא כבר מכיר את התרבות הארגונית והממשקים וכן שימור הידע מחד ושימורו של יוחאי מנגד כאחד העובדים המוכשרים. בנוסף לאחרונה, לאור העזיבה הרבה בארגון נראה כי הקידום של יוחאי יעביר מסר לעובדים שהחברה מאמינה בעובדיה, מפתחת אותם ומייצרת עבורם אופק צמיחה מקצועי.
עכשיו רועי פנוי לאתגר הלא קטן של הקמת המפעל בדרום. ולמרות העומס הרב בו נמצא, רועי מגיע אחת לשבוע למחלקה של יוחאי משוחח עם העובדים מתעניין לגבי התקדמות המשימות, מה התחדש ועל מה הם עובדים כרגע. יתרה מזאת, כשרועי שומע דברים שלא לרוחו, הוא קורא תיגר על ההחלטות של יוחאי ומזכיר שהוא חדש ולכן לא מספיק מכיר.
על כך בפרשת השבוע, פרשת וילך, שם נאמר:
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת–קְרָא אֶת-יְהוֹשֻׁעַ וְהִתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד, וַאֲצַוֶּנּוּ; וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ, וַיִּתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד” (דברים לא, יד).
הפסוק עוסק בימיו האחרונים של משה, כשיש לממש את מינוי יהושע לממלא מקומו כפי שכבר נצטווה קודם. עפ”י מדרש רבא כשנסתלק עמוד הענן, הלך משה אצל יהושע ואמר: מה אומר לך הדיבור? (של ה’). אמר לו יהושע, כשהיה הדיבור נגלה אליך, יודע הייתי מה מדבר עמך? אותה שעה צעק משה ‘מאה מיתות ולא קינאה אחת’.
יש המסבירים שההתרחשות באה כדי להמחיש למשה שהוא לא יוכל להמשיך בחייו כאשר תלמידו משמש כמנהיגו ועל כן עליו לקבל על עצמו שאין הוא יכול להמשיך ולקבל עליו את הדין.
כאשר אהרון העביר את הכהונה לאלעזר בנו, ראינו כי זה הקל עליו לקבל את הפרידה מן העולם (במדבר כ”ט, כ”ה-כ”ו). מנגד, באופן מעניין נראה כי אצל משה מתעורר רגש הקנאה. עניין תמוה לכאורה למשה שהיה ענו מכל אדם, ומה לו להתרגש מעליית יהושע לגדולה? חז”ל אמרו ‘בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו’ (סנהדרין דף ק”ה) וכיצד משה מתקנא ביהושע שהיה תלמידו המובהק וממשיך דרכו?
ניתן להסביר:
נראה כי תגובתו של משה אבי הנביאים הינה תגובה אנושית וטבעית – רצונו להמשיך להיות להיות מעודכן בענייני ההנהגה. על כן קשה היה לו במצב החדש שנוצר. יתר על כן, בפסוק נאמר: “וַיֵּ֤לֶךְ מֹשֶׁה֙ וִיהוֹשֻׁ֔עַ וַיִּֽתְיַצְּב֖וּ בְּאֹ֥הֶל מוֹעֵֽד”. מה חסר אילו נאמר ‘ויתייצבו משה ויהושע באוהל מועד‘ ללא המילה ‘וַיֵּ֤לֶךְ’ שגם נאמרה בלשון יחיד במקום רבים. אלא כשם שנאמר בתחילת הפרשה ‘וילך משה’ שהלך להיפרד מבני ישראל טרם כניסתם לארץ, ביודעו שתורתו נשארת מורשת בקרב העם על ידי יהושע, דבר שהקל עליו הפרידה. עם זאת, הקושי שחווה משה טמון בתכונת הטבע האנושי, כמי שהיה בהנהגה ובהובלה וכבר אינו יודע את מה שתלמידו יודע מחד וכמי שמטרתו היתה להיכנס לארץ ועל אף טרחתו – שהביא את העם עד כניסתו, יהיה זה אדם אחר, תלמידו שיממש את מטרתו הנעלה.
על ארגון לדאוג לעובד בתפקיד חדש, לא רק בלימוד ושיפור הידע והמיומנויות אלא בעיקר בהעצמתו וחיזוק הביטחון העצמי ביכולתו לבצע את תפקידו. עניין שבא לידי ביטוי בין היתר גם ביצירת המקום והווקום אשר יאפשרו לו לבוא לידי ביטוי בביצוע אחריותו בדרך הטובה ביותר בהתאם לאמונותיו, ערכיו כישוריו ויכולותיו. מנגד, אל לו לארגון להתעלם מהרגשות הטבעיים של העובד אשר עוזב את יציר כפיו, באחריות הארגון להיות רגיש לנושא ולדעת לרתום את יכולות העובד העוזב לתרומה לארגון ולא להיות לה לרועץ.
הצטרפו לעשרות המנהלים ובעלי העסקים שנהנים מהניוזלטר של נוגט אסטרטגיות.
הירשמו לקבלת טיפים, מאמרים ולעדכונים מהבלוג השבועי “תורת הארגונים“