הרובד הסמוי
מכירים את זה שאתם יושבים עם עובד מסבירים לו בדיוק בדיוק מה צריך לעשות הוא מהנהן ונראה שהוא לגמרי בעניין, הוא חוזר למשרדו ובפועל – לא קורה כלום?!?!.
או אולי נתקלתם בסיטואציה שהמנכ"ל מסביר לעובדים כמה חשוב להירתם בתקופה הקרובה ולהשקיע עבודה מאומצת בכדי לעמוד בהתחייבויות המבורכות שמציפות את החברה. בפועל, כל העובדים 'מתאבדים' על המשימה ונמצאים בעבודה כל יום כל היום, והמנכ"ל — מגיע יום כן, יום לא, יום למה לא….?!?!
דוגמאות אלה מייצגות מצב, בו אנשים 'משדרים ברגליים', הלכה למעשה את האמת הנמצאת בבסיס התנהגותם, את הערכים והאמונות שנמצאים מעבר לרובד הגלוי של הקרחון.
על כך בפרשת השבוע, פרשת משפטים שם נאמר:
"וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו, אֶל-הָאֱלֹהִים, וְהִגִּישׁוֹ אֶל-הַדֶּלֶת, אוֹ אֶל-הַמְּזוּזָה; וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת-אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ, וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם" (שמות כ"א, ו').
רש"י בפירושו מביא את דברי רבן יוחנן בן זכאי: "אזן ששמעה בסיני 'לא תגנוב' והלך וגנב, תרצע".
עולות 2 תמיהות לכאורה על פירוש זה:
- מדוע הרציעה היא רק על מצוות לא תגנוב, הרי כל הדיברות שמע בהר סיני?
- מדוע לא נרצע מיד כשגנב ונמכר, אלא רק לאחר שעבד שש שנים?
נסביר,
נחזור לנקודת האפס, אדם גנב ומאחר ולא היה לו לשלם את הגניבה, בית הדין מכר אותו לעבדות לתקופה של שש שנים. מכאן שתקופת העבדות הראשונה, אינה נעשית מבחירה אלא כעונש על ידי בית דין. אך לאחר תקופה זו על אף שהאדם יכול להשתחרר מעונש העבדות, הוא בוחר מרצונו להישאר בעבדותו. בהחלטתו זו הוא למעשה מגלה את הרובד הסמוי וגישתו לגבי יציאת מצרים והשחרור מעבדות. נראה כי היסוד עליו מושתת חירותו והתהוותו של עם ישראל כעם, היה אם כן בעיניו לשווא. מכאן, ניתן להבין גם את הרובד הסמוי של הגניבה, שמהווה ססמוגרף לכך שהעבד אינו מקבל את הבסיס והאמונה, מרות החוק והדין. שכן, הציווי 'לא תגנוב' הוא אחד ממצוות היסוד ביהדות ומופיעה גם בעשרת הדיברות ולא בכדי. שכן רומז כי הגניבה היא אבן בוחן – אדם שלא מכבד את רכוש חברו, אינו מכבד גם אמונות וערכים מוסריים ותרבותיים.
מטרת הרציעה לפי פירוש המנחה בלולה, היא כדי שאם העבד יברח יוכלו להשוות נקב הרציעה עם הנקב שבדלת כדי לזהותו כעבד השייך לבית זה.
נוסף לכך, באופן סמלי הדלת והמזוזה היו 'שחקני מפתח' ביציאת מצרים – בדם קורבן פסח.
וכן מרצע בגימטרייה = 400 כפי שנאמר: "ועבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (בראשית ט"ו, י"ג). מכאן כאמור, בעצם בחירתו להישאר בעבדותו, שיקף את אמונתו אשר כופרת ביסוד העם ולכן ירצע.
בחירתו של העבד להפוך את המצב הזמני – לקבוע, ומצב לא רצוי – לרצוי, ולוותר מרצונו על חירותו, למעשה חושף את המסתתר בחלקו החבוי של קרחון אישיותו וערכיו.
הצטרפו לעשרות המנהלים ובעלי העסקים שנהנים מהניוזלטר השבועי של נוגט אסטרטגיות.
הירשמו לקבלת טיפים, מאמרים מקצועיים ועדכונים מבלוג "תורת הארגונים".