אחדות: ההר הטוב והלבנון

 

***  חדש – הבלוג האהוב עכשיו בספר ***

לא בכדי הוקדש בספרנו 'תורת הארגונים' ערך ייחודי באינדקס, לצד כ-14 מאמרים, הנותנים פוקוס ומקום ייחודי לערך האחדות. זאת משום שאנו רואים בערך זה – ערך ליבתי מנדטורי. ערך-על שמהווה את אחד הבסיסים המנדטוריים לערכים אחרים כגון: ערבות הדדית ושיתוף פעולה. לאחדות יש כוח ועוצמה לעורר השראה, להגביר מוטיבציה ומחויבות פנימית, שכן היא מאפשרת לפעול בהרמוניה כגוף אחד.

על פי הבלשן והמילונאי רוביק רוזנטל "כאשר מנהיג רוצה ללכד סביבו את הציבור הוא קורא לאחדות. הקריאה לאחדות היא כוח ופירושה שציבור מלוכד יותר הוא גם חזק יותר".

בפרשת השבוע, פרשת ואתחנן נאמר:

"אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן" (דברים ג, כה)

משה מבקש לראות שלושה מקומות: (1) "הָאָרֶץ הַטּוֹבָה" (2) "הָהָר הַטּוֹב" (3) "הַלְּבָנוֹן"

"הָאָרֶץ הַטּוֹבָה" – זו כידוע ארץ כנען. משה מכנה אותה טובה כנגד תיאור המרגלים.

אם כן מה הכוונה ב-"הָר הַטּוֹב" ו-"הַלְּבָנוֹן"?

עפ"י רש"י: "הָהָר הַטּוֹב" – זו ירושלים שנכתב עליה "ירושלים הרים סביב לה" (תהילים קכה, ב). "הַלְּבָנוֹן" – זה בית המקדש. נקרא לבנון משום שמלבין עוונותיהם של ישראל שכן על ידי הקורבנות מתכפרים חטאיהם.

עם זאת, הרי בזמן בקשה זו של משה, ירושלים בידי היבוסי ובית המקדש טרם נבנה  – אם כן כיצד יראה משה את שני אלה?

משה אמנם רצה להיכנס לארץ ולראות את המקומות המיוחדים בה, אך נגזר עליו לא לעבור את הירדן. משה כאן מדבר אל העם לפני מותו, מטרתו – לגרום לעם לחבב את הארץ. משה כמנהיגם ידע כי במשך נדודיהם במדבר בני ישראל התלוננו על הארץ ואף טענו כי ארץ זבת חלב ודבש היא מצרים, למשל:

• המרגלים: "ארץ אוכלת יושביה" (במדבר יג, לב) // "ולמה ה' מביא אותנו אל הארץ הזאת" (ד, ג) // "נתנה ראש ונשובה מצרימה" (יד, ד).
• דתן ואבירם: "המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר" (טז, יג)
• בני ישראל: "ולמה העליתנו ממצרים"… לא מקום זרע ותאנה גפן ורימון ומים אין לשתות" (כ,ה)

מקובל כי דברי אדם לפני מותו מתקבלים כצוואה ומשה רצה שידעו כמה הארץ חביבה וטובה – במיוחד מבחינה רוחנית. מכאן — שמשה משתמש ב-"הָר הַטּוֹב" וב-"הַלְּבָנוֹן" גם כסמלים המייצגים אתגר והתמודדות. נפרט:

• "ההָר הַטּוֹב" – ההר כסמל לאתגר וקושי עם זאת הוא גם "טוב" – מאחר ובכל קושי טמונה גם הזדמנות לצמיחה. משה אם כן אומר כמו שאתגר לגור בארץ ישראל שכן קודם יש לכבוש אותה מפני עמי כנען, כך גם לכל אדם יש "הָר הַטּוֹב אישי שעליו להתמודד איתו, "לכבוש" האתגר ולהפוך המצוקה ליתרון.
• "הַלְּבָנוֹן" – העצים והחומרים הובאו מלבנון לבניית מבנה הקבע של בית המקדש בירושלים. כמרכז רוחני, בית המקדש הוא מקור כוח ועוצמה להתגבר על "הרים" לאומיים – כמקום קבע לקרבנות ציבור, עליה לרגל, הפצת ההלכה לעם ועוד.

מכאן שמשה רצה טרם מותו לא רק לחזק את יתרונותיה של הארץ בעיני העם לכן משבח סגולותיה, אלא גם לתת להם כוח רוחני-מנטלי לפרט וללאום – להבנה שעל אף ההרים האישיים שאדם מתמודד בחייו – ההר הוא גם טוב ומנגד יש גם לבנון שזהו החוסן המנטלי של הלאום אשר מעניק את האמונה, האומץ והיכולת להפוך לימון ללימונדה.

ט' באב תשפ"ג, שבת נחמו – חלים בעיצומו של תקופה מאתגרת בעם. תחושת פילוג באוויר. "הָר" לאומי ואישי. בתקופה זו חשוב לזכור את צוואתו של משה – "הָהָר הַטּוֹב וְהַלְּבָנוֹן". מאחלים ומייחלים כי נצליח לצלוח את ההר מתוך ההבנה כי יש גם "טּוֹב" וגם "לְּבָנוֹן". והאחדות כערך ליבתי הוא בסיס מהותי לערכים כמו: סלחנות, סבלנות, אהבת חינם, חמלה, אכפתיות ואהבה, ידידות ורעות — ערכים המהווים את הבסיס המנדטורי לחוסן האישי והלאומי שלנו. אחדות זה כל הסיפור…

 

***  חדש – הבלוג האהוב גם בספר ***

 *** פרטים והזמנות: ספר תורת הארגונים ***