מאמר חגיגי לכבוד פסח: המנהיג הנוכח
את המונח מנהיגות נוכחת לא פשוט להסביר. זה קצת כמו לנסות להסביר מה זה אוויר… נראה שקל יותר להסביר את עוצמת חשיבותו בשעה שהוא חסר — כשיש אי נוכחות של מנהיגות, כשמנהל לא מספיק נמצא / זמין / קשוב או יוזם מול העובד. התנהגות מעין זו גורמת לתחושה של שקיפות, ניתוק ולעיתים אף לחוסר הבנה מקצועית לגבי האתגרים והמאמצים הנדרשים כדי להגיע למספרים היפים.
המונח מנהיגות נוכחת מדגיש את הפרמטר של "להיות" כאחד הפרמטרים המשמעותיים בתפקידו של המנהל. מונח הכולל בין היתר ממדים של נוכחות פיזית לצד נוכחות רגשית לרבות היבטים של זמינות, תשומת לב, פניות והקשבה פעילה – לנאמר ולמה שלא נאמר – התפנות אמיתית מעיסוק והסחי דעת ורצון כנה להגיע להבנה עמוקה ונכונה של המסרים.
על מנהיגות נוכחת בקריאת התורה שבת חול המועד, שם נאמר:
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה', רְאֵה אַתָּה אֹמֵר אֵלַי הַעַל אֶת הָעָם הַזֶּה, וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי, אֵת אֲשֶׁר תִּשְׁלַח עִמִּי; וְאַתָּה אָמַרְתָּ יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם, וְגַם-מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי" (שמות לג, יב)
נראה כי בפסוק זה משה מגיב לנאמר בתחילת הפרק: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה, לֵךְ עֲלֵה מִזֶּה אַתָּה וְהָעָם… וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ, מַלְאָךְ" (לג, א-ב)
נשאלת השאלה, מדוע משה מתנגד שמלאך ה' ילווה את העם ומבקש שהליווי יהיה של ה' עצמו?
נראה כי הסיבות טמונות בשלושה היבטים: (1) אחריות וסמכות – הנהגת ה' מול הנהגת מלאך (2) מעורבות – הנהגה "בְּקִרְבֵּנוּ" מול "לְפָנֶיךָ" (3) ביטוי הקשר המיוחד בין ה' למשה. נפרט:
- אחריות וסמכות – הנהגת ה' מול הנהגת מלאך – המלאך הוא שליח, על כן באחריותו לבצע את השליחות אליה נשלח, עפ"י הכללים, ההנחיות והנהלים המוגדרים. סמכותו אינה מקנה לו טווח רחב של שיקול דעת או גמישות בתגובתו להתנהגות העם. לטענת משה, בהיות עם ישראל עם קשה עורף, הרי ודאי שיחטאו (לד, לט), ומאחר שהמלאך מחויב להנחיות, תגובתו לחטא יהיה עונש בלתי מתפשר, כי אין לו גמישות בסמכות להנהיג בסלחנות כפי שמודגש גם בפסוק: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ…הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ אַל תַּמֵּר בּוֹ כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם" (שמות כג, כ-כא), מכאן משה גם מעלה החשש שהמלאך עלול אף לנהוג במעשה של חטא – מעשה הנעשה בשוגג, כמעשה של פשע – מעשה הנעשה במזיד, ללא אפשרות לסליחה תוך ענישה לא מתפשרת. מאחר וסמכותו של ה' גדולה יותר (שהרי הוא ה-'בוס'), קיימת רמת גמישות גבוהה יותר, התחשבות בתמונה הרחבה ואפשרות לשקול סליחה, הקלה או דחיית העונש במקרה של חטא. לכן ראוי שה' ינהיגם ולא שליחו.
- מעורבות – הנהגה "בְּקִרְבֵּנוּ" מול "לְפָנֶיךָ" בעוד משה מבקש "יֵלֶךְ נָא אֲדֹנָי בְּקִרְבֵּנוּ", ה' "שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ". המלאך כאמור, תפקידו ללכת לפני בני ישראל כמורה דרך, מה שמייצג מעורבות נמוכה יחסית עם העם, מצוקותיו וצרכיו. בעוד ה' הולך בקרב העם – בתוך העם ער, מעורב ורגיש למצוקות ולאתגרים, על כן בשעת קושי יגיש סיוע לבל יפלו ואף יטה יותר לדון אותם לכף זכות בשל הבנה של מכלול הסיטואציה. לכן עפ"י משה, רמת המעורבות הנמוכה של המלאך עם בני ישראל, מהווה סכנה ממשית עבור המשך הישרדותם. שכאמור, כעם "קְשֵׁה עֹרֶף" קיימת סבירות גבוהה שיחטאו ולכן בעוד שתגובת המלאך, גם מתוקף רמת מעורבתו תהיה חסרת סבלנות ותגרור ענישה בהתאם לנדרש. ה' רגיש והולך בתוך העם יתחשב ואולי אף יסלח.
- ביטוי הקשר המיוחד בין ה' למשה – משה אף מוסיף ואומר: "וְאַתָּה אָמַרְתָּ יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם וְגַם מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי", משה מזכיר לה' כי אמר שהוא מוצא חן בעיניו וגם "יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם", הידיעה מרמזת על היכרות אינטימית, אם כן איך מתבטאת מציאת החן אם נוהג עמו כפי שנוהג עם כולם, שהרי לכל אדם יש מלאך מלווה "כִּי מַלְאָכָיו, יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ, בְּכָל דְּרָכֶיךָ" (תהילים צא, יא). כך למשל גם על אליעזר עבד אברהם נאמר: "ה' אֱלֹהי הַשָּׁמַיִם… יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ" (בראשית כד, ז). וגם את יעקב ליוו מלאכים בדרכו ללבן ובחזרה. משה מציין נקודה זו כדי להדגיש כי ליווי של ה' עצמו ולא של המלאך בכוחו לבטא גם את הקשר הייחודי ביניהם.
משה מבקש מה' ביטוי של מנהיגות נוכחת – פיזי ורגשי, נוכחות שלא יכולה להיות מושגת ע"י בא כוחו, אלא רק במנהיגותו האישית.
אמנם ממדי הנוכחות אינם שווים בחשיבותם ובעוצמתם – האיכות לרוב גוברת על הכמות. נוכחות רגשית ומכבדת יכולה בהחלט להשלים וואקום הנוצר בשל נוכחות פיזית לא מספקת. אך ההפך לרוב אינו מתקיים. שכן, גם אם מנהל נמצא במקום העבודה כל יום כל היום (=נוכחות פיזית), זה אינו יכול לחפות על אי נוכחות רגשית או/ו נוכחות לא מספיק מכבדת. לפרמטר הנוכחות במובנו הרחב, ניתן כיום דגש מהותי בעולם הניהול בפרט ובמכלול היבטי החיים בכלל, אך ניצניו כך נראה טמונים עוד בימי התנ"ך…
*** חדש – הבלוג האהוב גם בספר ***
