בתוך הקופסא או מחוצה לה?
חדשנות היא ערך תרבותי לעידוד היצירתיות והצמיחה הארגונית. דרך החדשנות אנו בוחנים וקוראים תיגר על הדרך המוכרת ומסבים את הידע הקיים לערך חדש המעניק לארגון ערך מוסף ולעיתים אף יתרון אסטרטגי ייחודי.
חדשנות נוצרת באמצעות מציאת פתרונות חדשים הן לצרכים קיימים והן לצרכים חדשים.
הדעות חלוקות לגבי הדרך האופטימלית להגיע לחדשנות – האם דרך חשיבה בתוך הקופסא או מחוצה לה? עם זאת, קיימת הסכמה לגבי חשיבות קריאת התיגר ואימוץ חשיבה שונה כדרך לצמיחה עסקית.
על כך, בפרשת השבוע פרשת פנחס, שם נאמר:
"וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד.. אָבִינוּ, מֵת בַּמִּדְבָּר, וְהוּא לֹא-הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל-יְהוָה, בַּעֲדַת-קֹרַח: כִּי-בְחֶטְאוֹ מֵת, וּבָנִים לֹא-הָיוּ לוֹ"( במדבר כ"ז, א-ג)
בנות צלפחד באות לפני משה בטענה על זכותן לרשת את נחלת אביהן בארץ ישראל.
לצלופחד לא היו בנים – יורשים, ובאותה עת בנות לא ירשו את אביהן.
על כן, כדי לבסס את טענתן, הן מנתחות בפני משה את מות אביהן.
נשאלת השאלה –
מה הטעם לניתוח הנ"ל?
נסביר:
עפ"י הכתוב, בנות צלופחד מונות את החטאים שפגעו בכלל עמ"י ואשר הביאו למות החוטאים. הן טוענות כי מאחר ואביהן לא היה חלק מאותם חוטאים, לא נשללה ממנו הזכות לקבל נחלה בארץ
נפרט עפ"י הנאמר בפסוק:
- 'בַּמִּדְבָּר' – עפ"י רבי עקיבא הכוונה למקושש העצים בשבת שהוצא להורג שנאמר "וַיִּהְיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּמִּדְבָּר; וַיִּמְצְאוּ, אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים–בְּיוֹם הַשַּׁבָּת" (ט"ו, ל"ב) לעומתו רבי שמעון מסביר כי צלופחד היה בין המעפילים כלומר, לאחר חטא המרגלים צלופחד היה בין האנשים שהעפילו להר במטרה להראות את חיבתם לארץ.
- 'לֹא-הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה' – לא היה בתוך המרגלים שהוציאו דיבת הארץ רעה שעליהם נאמר: "עַד-מָתַי, לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת" (י"ד, כ"ז).
- 'בַּעֲדַת-קֹרַח' – במחלוקת קורח ועדתו לא השתתף.
- 'הַנּוֹעָדִים עַל-יְהוָה'- ולא היה מבין המתלוננים שהתאוו לבשר שנאמר "וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים" (י"א, א').
'כִּי-בְחֶטְאוֹ מֵת'– בכך בנות צלופחד מנסות להוכיח כי לא נשללה מאביהן הזכות לקבל חלק ונחלה בארץ בניגוד לחוטאים האחרים בעם, וזאת מאחר וצלופחד כאמור —
לא היה בין אלה שהתנגדו לארץ ומאסו בה (המרגלים)
ולא היה בין אלה שהתנגדו ומרדו במשה (כקורח ועדתו)
ולא התלונן נגד ה' על הנהגתו במדבר (מתלוננים),
אלא מותו היה בְחֶטְאו – כלומר שחטאו של צלופחד היה חטא פרטי שלא השפיע על הכלל, לכן זכותו לנחלה עדייו שרירה וקיימת.
טיעון נוסף של הבנות הוא: כי זכות אביהן לנחלה צריכה לעבור לבנותיו כי 'בָנִים לֹא-הָיוּ לוֹ'. בנות צלופחד הציגו בצורה נבונה את הפרדוקס בין מעמדן כיורשות האב לבין מעמד אימן לייבום – שכן לחוק הירושה הן אינן נחשבות, אך אימן האלמנה, מאחר ויש לה ילדים (=הבנות) היא אינה נכללת בחוב הייבום.
באופן זה הוכיחו בנות צלופחד להנהגה את מעמדן ואילצו אותה למצוא פתרון החורג מהנורמה שהייתה מקובלת עד אז.
פרשת בנות צלופחד מהווה תקדים וחידוש ההלכה –
שבמידה ואין בן יורש — הבת יכולה לרשת את אביה.
חידוש זה כאמור נבע מהרצון למצוא פתרון חדש לצורך שעלה. לעיתים התייחסות לאתגר מזווית שונה מהמקובל מאפשרת להגיע לתוצרים חדשניים ומרתקים.
שאילת שאלות 'בתוך הקופסא' כגון: מה ניתן לעשות אחרת מתוך המרכיבים הקיימים? איך אפשר לשמור על איכות גבוהה ובמקביל להוזיל עלויות?
בשילוב עם שאלות 'מחוץ לקופסא': מה לא ניתן לעשות כיום? ולמה? והאמנם לא ניתן לעשות? ואולי ניתן לעשות ולו באופן חלקי? יובילו לחדשנות ולהישגים חדשים. וכשמישהו יתפוס את הראש ויגיד 'איך לא חשבתי על זה קודם?'תדעו שעשיתם את זה.
הצטרפו לעשרות המנהלים ובעלי העסקים שנהנים מהניוזלטר השבועי של נוגט אסטרטגיות.
הירשמו לקבלת טיפים, מאמרים מקצועיים ועדכונים מהבלוג "תורת הארגונים".