עשיה מובחנת

 

*** להזמנת ספר תורת הארגונים ***

בארגונים רבים נוטים להתייחס ליעדים כמקשה אחת – כאילו כל יעד ניתן לניהול באותו אופן ובאותם כלים. בפועל, העשייה הארגונית אינה אחידה: חלק מהיעדים ניתנים לניהול בצורה ברורה ומובנית, בעוד אחרים דורשים גמישות, התמודדות עם רמה גבוהה של חוסר ודאות, צורך בהסתגלות וליווי ניהולי צמוד. נראה כי לעיתים הפער בין התכנון ליישומו אינו נובע מחוסר מקצועיות, משאבים או מחויבות, אלא נובע לעיתים מהיעדר הבחנה ברורה בין סוגי העשייה הנדרשים.

ניתן להבחין בין שני סוגי עשייה עיקריים: עשייה שגרתית, הנשענת על תהליכים ושגרות שכבר הוטמעו בארגון, שבה לרוב די בהגדרת מסגרת, לוחות זמנים ותקציב כדי להתניע את ההתקדמות. ועשייה חדשה שאינה מתקדמת מכוח ההרגל ודורשת ניתוח, למידה, תרגום לפעולות פרקטיות והשקעת תשומות ניהוליות.

כך למשל תהליך של טרנספורמציה דיגיטלית עשוי להיות מוגדר בגאנט הארגוני כ-“בוצע”, אך בפועל דפוסי העבודה נותרו כמעט ללא שינוי. במקרים כאלה העשייה אמנם התקיימה, אך לא נוהלה עפ"י אופייה כעשייה חדשה, לכן על אף שמשימות הגאנט הושלמו, התפוקה הרצויה טרם הושגה.

יישום מוצלח של היעדים הארגוניים כולל בין היתר, זיהוי סוג העשייה, שגרתית או חדשה, וכתוצאה התאמה הולמת של המעטפת לרבות: הקצב, לוחות הזמנים ורמת המעורבות הניהולית.

על כך בפרשת השבוע, פרשת תרומה שם נאמר:

"וְאֶת הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה עֶשֶׂר יְרִיעֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתֹלַעַת שָׁנִי כְּרֻבִים מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב תַּעֲשֶׂה אֹתָם" (שמות כו, א).

לשון פסוק זה שונה מהציוויים על הכלים, שבדרך כלל נאמר בהם: "וְעָשׂוּ אֲרוֹן, עֲצֵי שִׁטִּים" (כה, י) // "וְעָשִׂיתָ כַפֹּרֶת, זָהָב טָהוֹר" (כה, יז) // "וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב" (כה, יח) // "וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן, עֲצֵי שִׁטִּים" (כה, כג). ואילו כאן כאמור נאמר: "וְאֶת הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה… מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב תַּעֲשֶׂה אֹתָם".

ההבחנה הלשונית אינה מקרית, אלא מסמלת שני סוגי עשייה: המשכן לעומת הכלים. המשכן הוגדר כבר בתחילת הפרשה: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (כה, ח). ייעודו היה ברור והרעיון הופנם, לכן הציווי כאן הוא למעשה פירוט הפעולות הנדרשות למימושו, לשון “תעשה”. לעומת זאת, הכלים היו בעיני העם חדשים ומורכבים, ואף משה התקשה בהם, לכן נדרש למידה, פירוט, הכוונה ואף הדגמה: "וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר" (כה, מ), נראה שכל כלי היה חדש עבורם – צורתו, מידתו והחומרים הנדרשים, לכן נקט לשון "ועשית".  

מכאן שהבחירה במילים מרמזת על הבחנה בין שני סוגי עשייה: עשייה שגרתית – “תעשה”, המגשימה רעיון שכבר הופנם והובן (המשכן) ועשייה חדשה– "וְעָשִׂיתָ" הדורשת הובלה צמודה ותהליך עומק (הכלים).

גם בארגון הצלחה אינה טמונה רק ביכולת “לעשות”, אלא ביכולת לזהות איזו עשייה נדרשת עבור כל יעד ולהתאים אליה את סגנון ההובלה, הקצב ורמת המעורבות הניהולית. ארגונים שמבחינים בין עשייה שגרתית לעשייה חדשה מתעדפים את התשומות בהלימה, ומשקיעים את מיטב המשאבים – תפעוליים, ניהוליים ואנרגיה אנושית, במקום הנכון. האתגר, אם כן אינו טמון בחוסר עשייה, אלא בניהול שאינו מותאם לסוג העשייה – משכן לעומת כלים.

 

***  הבלוג האהוב גם בספר ***