השלם המושלם: מרעיון למציאות – מחזון לעשייה
עפ"י גרי יוקל: "על חזון להיות פשוט מספיק כך שכולם יוכלו להבינו, מושך מספיק כדי שיעורר מחויבות ואמין מספיק כדי שייתפש מציאותי ובר השגה". חזון טוב מוגדר באופן פשוט, מעורר מחויבות ובר השגה – כך מגדיר יוקל את אחד הכלים המרכזיים למנהיגות אפקטיבית. עם זאת, הגדרת חזון היא רק הצעד הראשון במימוש הפוטנציאל הארגוני, האתגר האמיתי טמון בהפיכתו למצפן ברור שמניע את פעילות הארגון ומשיג את התפוקות הרצויות.
אחריות הנהלה היא לנצח על הקונצרט הארגוני – לוודא שעושים נכון את הדברים הנכונים, תוך ראיית הטווח הקצר והארוך. תפקידה להגדיר ולממש החזון, האסטרטגיה, הייעוד והמטרות של הארגון, תוך ניצול נכון ונבון של משאביו – ליצור סנכרון וסינרגיה בין המחלקות, למקסם הרווחיות והפוטנציאל הגלום בכל פלח שוק וקהל יעד וליצור מנועי צמיחה יציבים. כמו ניצוח על תזמורת, יש לוודא שכל חלק בקונצרט הארגוני יודע את תפקידו ושכל החלקים מתחברים להרמוניה אחת – לשלם המושלם.
כשההנהלה מגדירה חזון ופורטת אותו למטרות ברורות, מסבירה את הרציונל בבסיסו, מהווה דוגמא אישית ורותמת את העשייה והפרקטיקות הארגונית לאורו, נוצר סנכרון שמחזק את מחויבות העובדים ומניע להצלחה משותפת והשגת תוצאות משמעותיות.
על כך בפרשת השבוע, פרשת פקודי שם נאמר:
"וּמִן הַתְּכֵלֶת וְהָאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת הַשָּׁנִי, עָשׂוּ בִגְדֵי שְׂרָד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ; וַיַּעֲשׂוּ אֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה" (שמות לט, א).
הביטוי "כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה" חוזר מספר פעמים בפרק למשל:
"וְחֵשֶׁב אֲפֻדָּתוֹ אֲשֶׁר עָלָיו… כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה" (פסוק ה).
"וַיָּשֶׂם אֹתָם, עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד… כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה" (פסוק ז).
"וַיִּרְכְּסוּ אֶת הַחֹשֶׁן מִטַּבְּעֹתָיו אֶל טַבְּעֹת הָאֵפֹד …כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה" (פסוק כא).
"פַּעֲמֹן וְרִמֹּן פַּעֲמֹן וְרִמֹּן… כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה" (פסוק כו).
וכך הלאה.. גם בפסוקים כט, לא, לב, וכו'.
נשאלת השאלה, מה טעם חזרתיות הביטוי "כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה"?
נסביר,
לבניית המשכן וכליו נדרש ידע מקצועי ממגוון תחומים כגון: בניין, נגרות, צורפות, טוויה, שיבוץ, חייטות, ריקמה ועוד. לכן נדרשו עובדים רבים אשר כל אחד פועל על פי תפישתו את אומנותו וראייתו המקצועית. כך למשל הכנת יריעות, כתנות, מגבעות, שנעשו על ידי כמה עובדים, עולה הסבירות כי כל אחד יבצע הנדרש באופן שונה. מכאן שהציווי להלן הוא לעבוד לפי המפרט המוגדר – "כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה" – כך שהמשכן על חלקיו נעשה באותה צורה ואופן. נראה כי משה לא רק נתן הוראה לביצוע אלא גם הסביר את הכוונה והרציונל שבכל פריט, מה שאיפשר לכול האומנים להתכוון אל אותה מטרה. כאשר כלתה המלאכה משה רואה כי היא נעשתה כפי שה' ציווה ואז בירך אותם: "וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' כֵּן עָשׂוּ וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה" (לט, מג).
חזרתיות הביטוי אם כן, מטרתו להגדיש כי כאשר החזון ברור, התיאום הדוק, ההוראות מפורטות וכל אחד יודע ומבצע את המצופה ממנו בצורה המדויקת ביותר בהתאם למטרות העל המשותפות – ההצלחה הרצויה מושגת.
חזון המשכן, תורגם למפרט מדויק ופרקטי. הביצוע, על אף שכלל צוות הטרוגני – מגוון אומנים מתחומים שונים נעשה על פי מפרט מוגדר באופן מדויק – הצליחו ליצור את השלם המושלם שאף ניתן לשיחזור ללא תלות באנשים ספציפיים. חזרתיות זו מדגישה את חשיבות ההלימה בין חזון, הבנת הרציונל שבסיסו ויישומו בפעולות היומיומיות – בדיוק, במשמעת ובסינכרון סינרגתי בין חלקי הארגון.
מכאן שתפקיד ההנהלה הוא ליישם את עיקרון "כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה" – להוביל את הארגון ליצירת השלם המושלם בהווה ובעתיד – לתרגם את רעיון החזון לעשייה הארגונית השוטפת וליצור את המציאות הרצויה. זאת כך נראה, באמצעות ניצוח מיטבי על מגוון המתחים המובנים בקונצרט הארגוני.
