מיצוב השוואתי
מיצוב אסטרטגי של ארגון לא בהכרח מבוסס על מקום פיזי בלוקיישן אטרקטיבי, אלא מוגדר בעיקר באמצעות מיקומו אל מול המתחרים בענף, לצד מיצובו התפיסתי בתודעה של אנשים.
מיצוב עוסק בשאלת מיקום ארגון או מוצר ביחס לענף, ללקוחות ולמתחרים. נראה כי ההשוואה לאחרים מגדירה ומשפיעה על ערך המותג והחברה. השוואה יכולה להתבצע בשלושה כיוונים במקביל: כלפי מעלה ביחס לארגונים הנתפסים כממוצבים גבוה ממיקומך, כלפי מטה ביחס לארגונים הנתפסים כממוצבים נמוך ממיקומך ואל מול קבוצת השווים – ביחס לארגונים הנתפסים כדומים לך.
על אף היתרונות הטמונות בהשוואה אל אחרים, שכן הבנת המיקום היחסי של ארגון בכוחו לשמש ככלי ניהולי אסטרטגי שמאפשר ליצור חזון ומיקוד אל מול אידיאל מוחשי ומודל לחיקוי, השוואה שכזו יכולה גם לגרום תחושות לא נעימות כמו צרות עין וגאוות יחידה מתנצלת.
על כך בפרשות השבוע, תזריע-מצורע, שם נאמר:
"וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב" (ויקרא יד, ד)
רש"י מסביר מדוע לוקח הכהן ארבעה אלה: ציפורים – שמצפצפות, לרמוז על לשון הרע. ארז – גובהו וחוזקו מרמזים על גאווה. אזוב ותולעת – מסמלים ענווה, למשל דוד המלך: "וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ" (תהילים כב, ז). אם כן ציפורים וארז מסמלים את החטא, אזוב ותולעת מסמלים את תיקונו. עפ"י רש"י גם מספר לשון הרע וגם המתגאה – 'ישפיל עצמו כתולעת וכאזוב'. כך ששני סמלים לשני חטאים – לשון הרע וגאווה ושני סמלים לתיקונם (החטא: חי-צומח, התיקון: צומח-חי).
על פי חז"ל ישנם 3 גורמים לצרעת – לשון הרע, גאווה וצרות עין. אם כן עפ"י פירוש רש"י מה התיקון לצרות עין ולמה שונה מ-2 גורמי הצרעת האחרים?
נסביר,
צרות עין עפ"י המילון מתאר רגש שלילי המתעורר אצל אנשים בשל הצלחתו של אחר וכתוצאה תחושת נחיתות יחסית לאדם זה. כלומר אדם חש רע על דבר מה שיש לחברו. באופן מעניין, בניגוד ל-2 גורמי הצרעת האחרים, אין המקרא מפרט סמל מוחשי המייצג צרות עין וכן אינו מפרט סמל המייצג את תיקונו. את צרות העין מתקנת הסגרה של שבעה ימים שאז אדם מורחק מכל מגע חברתי. ההסגרה והריחוק מאפשרים לאדם לשנות את נקודת ראייתו ולהבין עד כמה נכסיו לא מועילים ובכך לקבל פרופורציות גם לגבי נכסי חברו שבהסתכלות כנה תאפשר לו להבין כי אין סיבה שיגרמו לו לחוש רע. כלומר התיקון לצרות עין היא באמצעות העין = שינוי נקודת המבט.
מכאן נראה גם ההבדל בין גאווה ולשון הרע לבין צרות עין. בעוד המניע לגאווה ולשון הרע נובע לרוב ממיקוד האדם בחסרונות האחר לצד עליונותו ומכאן גם תחושת הצדקה לדבר עליו רעה ולהתנשא עליו, לכן יש צורך בסמלים להמחיש המסר. המניע לצרות עין נובע מההפך, ממיקוד בעצמי הפנימי מתחושה שנכסי החבר טובים משלך, שאתה פחות טוב ממנו, תחושה שאדם חש על בשרו לכן נראה כי אין צורך בסמלים להמחשה נוספת.
ההשוואה אל אחרים היא טבעית ולרוב אוטומטית, ויש בה גם היבטים חיוביים שכן בכוחה להניע מוטיבציה להשתפר ולצמוח מתוך רצון להידמות לאחר שנתפס טוב ממך. מכאן שמומלץ להשוות לאחרים מתוך גישה חיובית, ללא תחושת עליונות – גאווה ולשון הרע או תחושת נחיתות – צרות עין. להשתמש בכלי ההשוואה באופן שיסייע לארגון לבנות עמדה תחרותית (=מיצוב אסטרטגי) לצד תדמית משמעותית וברורה בתודעת קהל היעד (=מיצוב תפיסתי), שיאפשר לו לנוע בהצלחה ומתוך חדוות עשייה לכיוון אליו שואף להגיע.
*** חדש – הבלוג האהוב גם בספר ***
