מנהיגות מצבית
לפי מודל המנהיגות המצבית של Hersey & Blanchard, מנהיגות אפקטיבית היא זו המותאמת הן למצב ולהקשר בו היא פועלת והן למידת הבשלות של המונהגים. לפי המודל, אין דרך אחת, אחידה וקבועה להנהיג אדם או קבוצה, נהפוך הוא, אסטרטגיית ואופי ההנהגה תלויים במגוון גורמים.
עפ"י החוקרים, סגנון מנהיגות נע בטווח של מוכוונת משימה ומוכוונת אנשים, אשר מצד אחד יש להתאימו באופן גמיש ורגיש לממצאי ניתוח הסיטואציה ומצד שני להתאימו לבשלות המשימתית של העובד (יכולת, ניסיון, ידע) לצד בשלותו הפסיכולוגית (לקיחת אחריות, בטחון עצמי, חוללות עצמית).
על כך בפרשות השבוע, מטות-מסעי, שם נאמר:
"וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה אֶלֶף לַמַּטֶּה, לַצָּבָא: אֹתָם וְאֶת-פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, לַצָּבָא, וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה, בְּיָדוֹ" (במדבר ל"א, ו')
שלוש סוגיות עולות מהפסוק כפי שיפורט להלן:
סוגיה #1: מדוע משה לא הלך בעצמו בראש הצבא?
העיקרון: מידת הכרת הטובה
משה גדל במדיין – לאחר שברח מפרעה שביקש להורגו, מצא שם מקלט אצל יתרו. מאחר והמלחמה היא במדיינים, משה חש כי אין זה ראוי להחזיר רעה למי שעזר לו בעבר. כמאמר הפתגם במדרש רבה (כ"ב, ד'): 'בור ששתית ממנו מים אל תזרוק בו אבן'.
סוגיה #2: מדוע משה בוחר את פנחס להוביל את הלוחמים ולא את אלעזר הכהן?
העיקרון: התאמת האדם למשימה.
עפ"י רש"י מכפילות המילה "אֹתָם" לומדים כי פנחס שקול בזכויותיו כנגד כל הלוחמים היוצאים למלחמה זו – ובכך זכויות הלוחמים מגיע ל-24 אלף. בנוסף נציין כי פנחס היה כהן משוח מלחמה, לעומת אלעזר שהיה כהן גדול והתמקד רק בעבודות המקדש.
סוגיה #3: מה הם כלי הקודש ששלח עם הלוחמים? ולמה שולח כלי קודש למלחמה ולא כלי נשק?
העיקרון: התאמת הכלים למשימה.
מכאן, להשגת אפקטיביות, על מנהיג ללמוד לזהות את מידת הבשלות של מונהגיו ואת המצב שלפניו (=לרבות השינויים הפוטנציאליים) ולהתאים את סגנון מנהיגותו, להשגת התוצאות הטובות ביותר.
כלי הקודש שלקחו עימם למלחמה, היו הארון והציץ. שכן הארון נקרא ארון קודש, שנאמר: "וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ" (ד', כ') ועל הציץ חקוקות המילים "קֹדֶשׁ לַיהוָה" (שמות כ"ח, ל"ו). מאחר והמילה קודש מופיעה בשני כלים אלה, הכוונה אליהם ככלי קודש. נראה כי הסיבה שבני ישראל לקחו עימם למלחמה שני כלים אלה, נובעת מכוחם של כלי הקודש לבטל את כישופיו וקסמיו של בלעם, שמהם חשש העם.
בהמשך נאמר "וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל חַלְלֵיהֶם…וְאֵת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הָרְגוּ בֶּחָרֶב" (ל"א, ח'), על אף שנפלו גם מלכים, רק לגבי בלעם מפורט האופן בו נהרג ("בֶּחָרֶב"), וזאת משום שבלעם בא להילחם בבני ישראל (=לקללם) באומנותם – בפה שנאמר עליהם "הקול קול יעקב", ולכן בחרו להורגו באומנותו שהרי לעשיו נאמר "על חרבך תחיה".
מפסוק זה לומדים פן חשוב במנהיגות – המנהיגות המצבית. התאמת כלים ואנשים למשימה בהתאם לתנאים של מצב נתון. מכאן, סגנון המנהיגות משתנה ממצב למצב ומה שנכון למצב מסוים לא יהיה נכון למצב אחר ומה שנכון לאדם אחד לא תמיד יהיה נכון לאחר. שכן, מנהיגות אפקטיבית טמונה בהתאמת סגנון מנהיגות למצב ספציפי ולרמת התפתחותו של הפרט, כתלות באופי המטרה או בסוג המשימה, כפי שבא לידי ביטוי בבחירת כלי הקודש – הארון והציץ, בבחירת פנחס כמנהיג המלחמה במדיינים ובאופן הריגתו של בלעם – בחרב. אכן, ניתן גם לומר על משה שהיה המנהיג המצבי הראשון.
*** הבלוג האהוב גם בספר ***
