מאמר לשביעי של פסח: עיקרון הקירבה
עפ"י אלבר קאמי "היכן שאין תקוה – עלינו לעורר אותה". המציאות המאתגרת מחייבת מנהלים מצד אחד, לנהל שיגרה מיטבית תוך התמודדות שוטפת עם רמה גבוהה של אי וודאות. מצד שני לזהות הזדמנויות באופן יצירתי ושיטתי ולהתמקד בשאלה: איך נמשיך להתנהל ביעילות, באפקטיביות ובהצלחה מחודשת?
נראה שכמו כל התנהגות, גם התנהלות אישית בעת משבר מתפלגת עפ"י עקומת פעמון, כשמצד שמאל נמצאים המנהלים שנוטים להשתבלל ומתקשים לפעול המצב זה, וכתוצאה נצמדים לניתוח יתר, דוחים החלטות, או מעבירים אחריות ומצד שני נמצאים מנהלים שמשבר גורם להם להיות יותר חדים, מכווני מטרה ולהצעיד את הארגון קדימה.
עקרון הקירבה מגדיר את איכות הקירבה במצבים שונים כמו בדוגמא לעיל יש אנשים שבמצבי לחץ ומשבר נסוגים, לעומת אחרים שבוחרים להתקרב – לניהול המצב, לאנשים, לאחריות.
נראה כי מנהיגות היא בחירה יזומה להיכנס לתוך "האש" ולסלול את הדרך גם כשאין פתרון מידי. ההתקרבות – יוצרת תנועה ומייצרת פתרון. מאתגר ככל שיהיה, להבות המשבר ידעכו. מצב הארגון והמיצוב שלכם יהיה בגלל איכות הקירבה שתשכילו לבחור – הן אל מול ניהול המשבר והן אל מול ניהול שגרה מיטבית.
על כך בקריאת התורה לשביעי של פסח, שם נאמר:
"וּפַרְעֹה, הִקְרִיב; וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם, וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶל ה'" (שמות יד, י)
עפ"י הפשט "הִקְרִיב" – משורש קר"ב בבניין הפעיל המציין פעולה הנעשית על מישהו אחר, וכשפעולה נעשית על עצמו ישתמש במילה 'קרב' כמו: "וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה, כָּל הַלָּיְלָה" (יד, כ).
הפרשנים מציעים הסתכלות מנהיגותית על בסיס עקרון הקירבה נפרט:
- רש"י: הקריב עצמו – הלך בראש הצבא ולא נשאר מאחור כמנהג המלכים – לא רק שולח את העם להילחם, אלא הולך ראשון.
- יונתן בן עוזיאל: הקריב קורבן לאלוהיו בעל צפון, כדי שיסייע לו להשיג ניצחון.
- אבן עזרא: קירוב צבא מצריים לצבא ישראל – פעולה צבאית של קירוב כוחות.
- מנחה בלולה: קירוב לה' – פרעה קירב את בני ישראל לאביהם שבשמים שמתוך יראתם צעקו אל ה'. התקרבות נפשית.
- הסבר נוסף בוחן את המצב מנקודת מבטם של בני ישראל – אמנם מבחינה לשונית נכון לומר "ופרעה קרב" אלא שבני ישראל ראו דבר שגרם להם לפחד:
- פרעה בראש צבאו, מה שלא נהוג למלך מתוך הקרבה עצמית. יתכן שמכאן לשון המאבק – קרב – שהאדם מוכן להקריב עצמו ומתקרב.
- מצרים נראו מאוחדים: "והנה מצרים נוסע אחריהם" פועל בלשון יחיד (נוסע) עפ"י רש"י – בלב אחד כאיש אחד. מכאן "הקריב" – גרם למצרים להתאחד סביב מטרה משותפת. המצרים היו מפולגים ביניהם כפי שראינו במכת חושך "ולא ראו איש את אחיו" (י, כג) כל אחד דאג רק לעצמו.
- הבטחת פרעה לחלק את השלל בין הלוחמים ולא לקחת הכל לאוצר המלך גרמה לצבאו להתקרב ולמוכנות להיכנס לקרב.אם כן הקרבה שגרם פרעה לעמו – איחדה אותם ומזה פחדו בני ישראל. שכן כוח זה של מצרים חידד את חולשתם, כפי שראינו למשל שהיו 4 כתות בים סוף.
בין אם פרעה התקרב פיזית, הקריב קורבן, או קירב את לב ישראל לאביהם שבשמיים – כל פרשנות מצביעה על היבט שונה של מהות עיקרון הקירבה.
בעת משבר, אם כן משתנה חשוב הוא לא רק המרחק מהסכנה, אלא הבחירה הרגשית והמנהיגותית להתקרב למהות. משבר הוא זרז דו כיווני – הוא יכול להוריד את ערכו של הארגון או להעצים אותו. המנהיגות האפקטיבית באה לידי ביטוי בבחירה להמיר פחד – להתקרבות לתנועה. עיקרון הקירבה מלמד על התנהגות הנהגה בעת משבר, כגון: (א) הקרבה אישית כדוגמה אישית – מנהיגות נוכחת, הנלחמת בסירה אחת יחד עם כולם – מייצרת "אפקט של איחוד" (ב) איחוד סביב חזון ומטרה ראויה ומשותפת, שכן לעיתים משבר חיצוני מעורר סולידריות פנימית. (ג) התמודדות עם מצב של משבר הוא בחירה בין חוסר אונים מול אויב מאוחד לבין הזדמנות לעורר שינוי, מתוך תקווה, אמונה ועשייה מבורכת.
*** פרטים והזמנות: ספר תורת הארגונים ***