כוח התודעה ככלי מנהיגות ארגוני

הנתונים מסקר חברת CofaceBDI, בשיתוף עם מגזין דה מרקר, 07.25

*** להזמנת ספר תורת הארגונים ***

בשנים האחרונות מתחדדת ההבנה כי הנעת עובדים לרוב אינה מתבססת על סמכות פורמלית, נהלים או שליטה במשאבים. מחקרים מצביעים על כך שהגורמים המשפיעים ביותר על ביצועים גבוהים של עובדים הם בעיקר פסיכולוגיים: יחסי עבודה איכותיים, המנהל הישיר ותחושת יציבות.

היבטים אלה אינם "רכים" בלבד, הם מהווים תשתית קוגניטיבית־רגשית הנותנת מענה לצרכים אנושיים בסיסיים של בהירות, אמון וביטחון. כאשר תנאים אלה מתקיימים, מתחזקים ביטויי יוזמה, שיפור, אחריות ומחויבות. מנהיגות ארגונית אם-כן משלבת בין היבטים משימתיים של ניהול תוכניות עבודה ומשימות לבין היבטים ערכיים של עיצוב הסביבה הפסיכולוגית בה מתרחשת עשייה זו.

על כך בפרשת השבוע, פרשת בלק שם נאמר:

"וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר" (במדבר כב, ו).

שלוש שאלות השזורות זו בזו עולות מהפסוק: (1) הפסוק כתוב בלשון יחיד, "מִמֶּנִּי" // "אוּכַל" // "אֲגָרְשֶׁנּוּ" // "יָדַעְתִּי" // וכו', אם כן מדוע הפועל "נַכֶּה" מצוין בלשון רבים? (2) מדוע נאמר "נַכֶּה בּוֹ" ולא "נַכֶּה אותו" בשפה תקנית? (3) מה "ידע" בלק על כוחו של בלעם שבחר בו כפתרון למצב?

הפרשנים מתייחסים לשני היבטים של הפועל "נַכֶּה", הן לפירוש המילולי והן ללשון רבים:

• לשון רבים: רש"י מסביר כי לשון זו מתייחסת ל-"אני ועמי" (בלק ועמו), ואילו רבי יצחק עראמה מסביר כי מדובר ב-"אני ואתה" (בלק ובלעם) נכה את ישראל.
• פירוש מילולי: אבן עזרא מפרש הפועל מלשון נכות. רש"י מסביר ש-"נַכֶּה" עשוי להתפרש גם כחיסרון והפחתה (כמו ניכיון שטרות // ניכוי במקור).

בלק הבין שמואב שרוי במתח כפול כלפי ישראל: מצד אחד פחד, מצד שני שנאה ומיאוס. משום כך אין בכוחם להילחם – משום פחד, אך גם אין ביכולתם להתקרב או לעשות שלום – משום שנאה ומיאוס. לכן הוא מבקש לגייס את בלעם כ"מכפיל כוח" תודעתי: הקללה אינה מיועדת רק להחלשת ישראל, אלא בעיקר לחיזוק תודעתי והסרת הפחד של מואב. מכאן שהסברי הפרשנים – חיסרון, הפחתה או הטלת נכות – מבטאים היבטים שונים של הקללה. ואילו לשון הרבים מבטא את רצונו של בלק שהניצחון ייזקף במשותף – לו ולבלעם, שכן בלעם היה מ-:"אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ" (ה) – עמו של בלק.

בנוסף, בלק גם הבין שעיקר כוחו של בלעם נתפס דווקא בקללה, שהרי אומר: "אֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר" (לשון עתיד) אך "אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ" (לשון הווה), שהברכה רק חושפת מצב קיים, בעוד שלקללה יש פוטנציאל השפעה גם על העתיד.

מתוך ההבנה שאין בידם לנצח בעוצמה צבאית בלבד, בלק פועל גם בזירה נוספת – זירת התודעה, המורל וההשפעה. הוא גם מבין שמאבקים פעמים רבות מוכרעים עוד לפני שדה הקרב, במישור עמוק יותר של תפיסה והשפעה, ביטחון ומורל. פנייתו לבלעם אינה רק בקשה לקללה, אלא ניסיון לבנות נרטיב תודעתי חדש שישפיע על תחושת העוצמה של מואב וכתוצאה גם על מורלו וביצועיו בקרב. בלק מזהה שתי נקודות פסיכולוגיות מרכזיות: (1) פסיכולוגיית העם: שאמונה בכוחו של בלעם תחזק את המורל ותפחית הפחד. (2) פסיכולוגיית בלעם: חולשתו להכרה ולגינוני כבוד; האפשרות שבלעם יוכל להתהדר בכך ש-'בלק מלך מואב פנה אלי' עשויה לעודד אותו להיענות לבקשה. 

באופן דומה, גם בארגון מוקד ההשפעה אינו מצוי רק בפעולה עצמה, אלא בעיקר באופן שבו היא נתפסת, לצד יכולת מנהיגותית לזהות מניעים ולעצב התנהגות רצויה. מנהיגות ארגונית אינה מסתכמת בניהול העשייה השוטפת, אלא ביצירת סביבה פסיכולוגית ערכית הכוללת בין היתר היבטים של אמון, בהירות וביטחון, שמתוכם העשייה מתבצעת וצומחת. ההבנה שנקודת ההשפעה הקריטית אינה רק להבין "מה העובדים עושים", אלא בעיקר הבנת התפיסה התודעתית: "איך הם תופסים את מה שהם עושים", הינו כלי מנהיגותי בעל כוח רב המסייע לשמר עובדים יוזמים ומחויבים שירתמו "לקרב" גם אל מול אתגרים לא פשוטים מתוך כוח התודעה ותודעת הכוח.

 

***  הבלוג האהוב גם בספר ***