סמכות משולשת
האצלת סמכויות מגדירה את ההרשאות (=רמת העצמאות) שיש לכל מעמד בהיררכיה הארגונית, לקבל החלטות, לדרוש היענות להנחיותיו, להטיל מטלות ולדרוש מהכפופים לנהוג בהתאם לציפיות הארגון.
ובר מציין 3 סוגי סמכויות:
- סמכות מכח העמדה – נובעת ממקומו ומדרגתו של המנהל במבנה הארגוני.
- סמכות מסורתית – מבוססת על האמונה בלגיטימיות הסטטוס של בעל הסמכות (למשל מכח ידע = אוטוריטה מקצועית).
- סמכות כריזמטית – נובעת מאישיות המנהל. הכפיפים מכבדים אותו כאדם, מאמינים בכוונותיו וביכולתו לכוון את התנהגותם להשגת המטרות בצורה נבונה ונעימה.
סמכות מכוח העמדה – הסמכות המובנית מהמקום היחסי במבנה הארגוני, הינה רק נקודת המוצא על מנת להניע את חברי הארגון. אולם, היא אינה עומדת בפני עצמה. על מנת שהסמכות תהיה אפקטיבית יש צורך לשלב את סמכות מכח העמדה עם שתי הסמכויות האחרות: המסורתית והכריזמטית.
שכן, סמכות אפקטיבית נשענת על הכח המוענק לממונה ע"י הכפיפים. זה הכח שמאפשר לו להורות להם כיצד להתנהג בעבודתם. ללא מתן היתר זה, לא יוכל המנהל להטיל מרותו על הכפופים לו, גם אם הוא בעל סמכות מכח העמדה. שכאמור להנעה מיטבית נדרש שילוב של 3 סוגי הסמכות: עמדה פורמלית, ידע ואישיות.
על כך בפרשת השבוע, פרשת וארא, שם נאמר:
"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, לִפְנֵי יְהוָה לֵאמֹר: הֵן בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לֹא-שָׁמְעוּ אֵלַי, וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה, וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם" (שמות ו', י"ב).
משה מחזק את הטענה שפרעה לא ישמע אליו בשני נימוקים:
- משום שבני ישראל לא שמעו אליו.
- משום שהוא ערל שפתיים.
אך בפסוק ט' נאמר: "וְלֹא שָׁמְעוּ, אֶל-מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה" כלומר בני ישראל לא שמעו למשה לא בשל היותו ערל שפתיים אלא לא שמעו לו מחוסר סבלנותם הנובעת מהעבודה הקשה. והרי נימוק זה אינו תקף לגבי פרעה, לכן נראה כי לא ניתן להסיק שזה שבני ישראל לא שמעו למשה, שגם פרעה לא ישמע לו.
נשאל אם כן,
מדוע אלה הנימוקים שבוחר משה לסיבה שפרעה לא ישמע לו?
נסביר:
משה למעשה אומר, אני מגיע לפרעה בשמם וכנציגם של בני ישראל במטרה לבקש ממנו לוותר על עבודתם של מאות אלפי עובדי כפיים. אך בני ישראל, אלה שאני מדבר בשמם, אינם רואים בי מנהיגם, הם אינם שומעים לי ואינם רואים בי נציגם ובמצב כזה "אֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה". אם כן עפ"י משה, פרעה אפילו לא ירצה לשמוע את דרישתו (ובוודאי שלא לשקול אותה) מאחר:
- שבעיני בני ישראל אינו נציגם
- אינו מדבר באופן רהוט להציג את התביעה כראוי.
מנהיג המעוניין לקדם יוזמה לטובת האנשים שתחת מנהיגותו (כדוגמת יו"ר ועד עובדים), יוזמה הכרוכה בהוצאות, וויתור או הסכמה של מקבלי ההחלטות, חשוב שיהיה נציג אמיתי ואותנטי של הקבוצה, כזה הזוכה מהם לסמכות לייצגם ולתמיכתם. שהרי כל כוחו של התובע לזכויות ולהטבות בא מאת שולחיו. כך שאם שולחיו אינם תומכים בו, הרי שהוא נטול כל כח וינופנף כלאחר יד.
משה מבין כי כח המנהיג נובע מהמונהגים ומיכולתו האישית. מכאן, אדם בעל יכולת להשפיע על התנהגותם של אחרים, אינו זקוק לאורך זמן לסמכות מכח העמדה. אך במצב הפוך כאשר אדם, הינו בעל סמכות מכח העמדה בלבד, ימיו קצובים ומלאי מתח, שכן במצב כזה, לא יצליח לממש את כח סמכותו ולהניע לאורך זמן את חברי הארגון לבצע את החלטותיו – וזוהי כאמור טענתו של משה.
מחקרים מצביעים כי ישנם מספר מקורות עיקריים לסמכות המנהל כגון: היכרות עם מקורות מידע, אמון העובדים, לגיטימציה פורמלית, כושר שכנוע וכריזמה. המסקנות מצביעות כאמור כי סמכות המנהל לרוב נובעת מצירוף של מספר מקורות ולרוב אינה נשענת רק על מקור אחד.
הצטרפו לעשרות המנהלים ובעלי העסקים שנהנים מהניוזלטר השבועי של נוגט אסטרטגיות.
הירשמו לקבלת טיפים, מאמרים מקצועיים ועדכונים מהבלוג "תורת הארגונים".
לינק למאמר 2018 פרשת וארא: כדי להגיע גבוה, צריך להתכופף
לינק למאמר 2017, פרשת וארא: WALK THE TALK
לינק למאמר 2016, פרשת וארא: מנהיגות מוטת אגו