אומנות השפה המוסכמת
Photo by Alexandru Acea on Unsplash
האם גם הקוד שלכם כולל את המשתנים 'X' ו- 'F' ?
האם גם לכם יש קבצים בשם 'טיוטא_#1' או 'דוח_230523'?
האם גם אתם חשים אתגר בחיפוש קובץ שקולגה כתב?
לא בכדי Naming Convention חיוני לעבודה הארגונית השוטפת, בעיקר בתחום התוכנה ושימור הידע. הגדרה של מוסכמות שמות ברורה ומושכלת באמצעות שימוש בדפוס עקבי המתאר את המטרה והפונקציונליות של פריט, מסייעת ליצור תיעוד ברור ומאורגן המקלה על המשתמשים. מבנה מוסכם של שמות מחזק היבטים כגון: בהירות המידע, קריאותו והבנתו באופן אינטואיטיבי ופשוט, לצד הנגשתו וזמינותו לשימוש בעת הצורך באופן שחוסך זמן, מאמץ ובעיקר תיסכול בחיפוש אחר פריטים רלוונטיים. מכאן ש-Naming Convention, כשפה ייחודית בפני עצמה, גם תורמת לחיזוק שיתוף פעולה ותקשורת יעילה ומובנת בין חברי הצוות.
על אף שאין עוררין על חשיבות ההשקעה בנושא מוסכמות השמות, נראה כי עדיין מדובר באתגר של ממש בארגונים רבים.
על כך בפרשת השבוע, פרשת נשא שם נאמר:
"וְעַמּוּדֵי הֶחָצֵר סָבִיב וְאַדְנֵיהֶם, וִיתֵדֹתָם וּמֵיתְרֵיהֶם, לְכָלכְּלֵיהֶם, וּלְכֹל עֲבֹדָתָם; וּבְשֵׁמֹת תִּפְקְדוּ, אֶת כְּלֵי מִשְׁמֶרֶת מַשָּׂאָם" (במדבר ד, לב).
נשאלת השאלה,
מה מטרת הציווי התמוה לכאורה לתת שמות ייעודיים לכלים בנוסף לשמות העצם (= יתד, עמוד, מיתר וכו')?
ניתן להסביר ציווי זה עפ"י עקרונות מוסכמות השמות והתיעוד:
- תיעוד המיקום הנכון – עפ"י הנצי"ב מאחר והמשכן נדד במסעות בני ישראל, לכן כדי שיקימו אותו נכון בכל חנייה מחדש כך שכל פריט יהיה במקומו, נדרש לסמן כל קרש עפ"י המוסכמה – אות וכיוון. חיזוק לכך מצאנו בתלמוד ירושלמי, מסכת הוריות: "קרש של צפון לא עמד בדרום וכן האדנים ושאר החלקים".
- תיעוד האחראי – עפ"י רמב"ן מאחר ונשיאת יסודות המשכן כגון העמודים והקרשים היה אתגר לא פשוט מפאת משקלם, היה חשש כי הנושא אותם ירצה להיפטר מהעול ולשאת פחות. מכאן שעל פי פירוש זה, נכתב על כל קרש שם הנושא אותו שלא יקל אחד ויטיל המשא על חברו.
ואפשר להוסיף גם ממד של תיעוד הרכיבים שכן המשכן הורכב מחלקים רבים ובשעת מסע וחניה – פירוק ובניה היה חשש שחלקים ישכחו או יאבדו לכן נתנו שמות כחלק ממעקב ובקרה של "המלאי" כדי לוודא כי כל החלקים ישנם, זהו: "וְזֹאת מִשְׁמֶרֶת מַשָּׂאָם, לְכָל עֲבֹדָתָם בְּאֹהֶל מוֹעֵד" (ד, לא), "מַשָּׂאָם" – במסעות ו-"עֲבֹדָתָם" – בשעת חניה.
מכאן ששמות ייחודיים על היסודות הטכניים של המשכן כגון הקרשים והיתדות סייעו כמו בימינו אנו, לשמור על שלמות מרכיבי המשכן, על תיעוד מיקומם ועל אחריות הנושאים אותם וכתוצאה גם לאפשר שחזור נכון ויעיל של המשכן בעת בנייתו מחדש.
באופן דומה, חשיבות המוסכמות בשמות טמונה כאמור במגוון היבטים ארגוניים. לכן חשוב להקפיד בין היתר על: (1) משמעות – שמות שיעידו על מהות הפריט. (2) עקביות – אמנם פחות חשוב עקרונות הקונבנציה שהוגדרה, חשוב יותר שעקרונות אלה יישמרו באופן עקבי. (3) בהירות ופשטות השם. (4) חד משמעיות – שם בעל משמעות אחת בלבד. (5) ייחודיות – שם אחד למטרה אחת. מומלץ לתעד את כללי הקונבנציות של הארגון באופן שיאפשר לצוות לעבוד באופן אחיד, מסונכרן ומסודר, כך שניתן יהיה לבנות ולפרק את "המשכן", באופן יעיל, אפקטיבי ויחסית פשוט כפי שיידרש.
*** חדש – הבלוג האהוב גם בספר ***
