אדמה ארגונית

מבנה ארגוני אופטימלי הוא כלי ניהולי הכרחי המסייע לארגון להשיג את מטרותיו באמצעות חלוקת הפעילות למחלקות, תפקידים, תחומי אחריות ורמות סמכות. המבנה הארגוני מגדיר את המסגרת בה פועלים כל חלקי הארגון, מסייע למיקוד ותיאום ציפיות, ומהווה אמצעי להגדיר גבולות גזרה ברורים בין המחלקות, התפקידים ויחסי הגומלין ביניהם.

עם זאת, מבנה ארגוני מיטבי לבדו אינו מבטיח הצלחה. המבנה הוא הבסיס והמסגרת בה פועלים, אך יש צורך גם בהגדרת תהליכים תומכים – מיסוד תהליכי העבודה, השגרות והמנגנונים הפנימיים – הניהוליים, המשימתיים והארגוניים. טיפוח התהליכים הפנימיים, יאפשרו לארגון קרקע פורייה ויציבה לפיתוח פוטנציאל הצמיחה והחדשנות, יעילות ואפקטיביות, הישגיות ורווחיות.

על כך בפרשת השבוע פרשת כי תבוא שם נאמר:

"הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם, וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל, וְאֵת הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" (דברים כו, טו).

עפ"י פסוק זה, אדם המביא ביכורים מכריז כי ה' קיים הבטחתו לאבות לתת את ארץ כנען – "אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ". עם זאת, על אף שכיחות ביטוי זה, הוא אינו מופיע בהבטחת הארץ לאבות. למשל, בברית בין הבתרים נאמר לאברהם: "לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ" (בראשית טו, ז), ללא אזכור זבת חלב ודבש ועוד "לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת" (בראשית טו, יח).

אם כן, מה טעם להזכיר ביטוי זה כאן כחלק מההבטחה לאבות?

רמב"ן מיישב הקושי בכך שאין הכוונה במילים: "נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ" לשלושה אבות האומה – אברהם, יצחק ויעקב, אלא לאבותינו במצרים, שלהם נאמרה ההבטחה והאזכור הראשון בתורה "וָאֹמַר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם, אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי, וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" (שמות ג, יז. וכן שמות ג, ח).

ואפשר גם להסביר עפ"י הבחנה בין "ארץ" ל-"אדמה" נפרט: כאשר ה' כרת הברית עם אברהם, הוא הבטיח לו את הארץ – הטריטוריה של ארץ כנען. אך כאשר מתייחסים לטיב הארץ יש התייחסות לאיכות האדמה ולפירותיה. כך למשל בהבטחה לאבותינו להעלותם לארץ טובה יותר ממצרים שנתפשה כארץ פורייה על כן אזכור "זבת חלב ודבש". לחילופין כאשר מביא ביכורים מודה על קיום ההבטחה – לא רק הארץ (שיכלה להיות מקום סלעים וטרשים) אלא גם על היות אדמתה פורייה. מכאן שלאברהם הובטח: "לְזַרְעֲךָ, נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ" ובפסוק בפרשה שלנו "וּבָרֵךְ …אֵת הָאֲדָמָה" על כן ארץ מציין טריטוריה פיזית – כל מקום במסגרת גבולות הגזרה. אדמה מציינת מקום גידולים חקלאיים ואותם משבח. עוד נוסיף כי המרגלים שבים ואומרים "וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא" (במדבר יג, כז). מאחר ונתבקשו להביא מידע על טיב ואיכות הקרקע והגידולים בה: "וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם רָזָה, הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן וְהִתְחַזַּקְתֶּם, וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ" (במדבר יג, כ). דוגמא נוספת היא התשובה המתריסה של דתן ואבירם שטענו שארץ זבת חלב ודבש היא מצרים: "כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ" (במדבר טז, יג) ומציינים שלא רק שלא העלה אותנו אל ארץ זבת חלב ודבש, לא נתן "נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם" (טז, יד).

אם כן זבת חלב ודבש יתאר האדמה ופריה כמו בפסוק בפרשתנו העוסק בביכורים – פירות ראשית. לכן כאשר מדבר על הארץ – טריטוריה פיזית אין צורך לתאר איכות אדמתה ופריה. יתר על כן בפסוק: "וְלֹא יִהְיֶה מָטָר, וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ; וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה, מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה, אֲשֶׁר ה' נֹתֵן לָכֶם" (דברים יא, יז) ממחיש כי יבול הם פירות האדמה. ואילו בהקשר לגלות מזכיר את הארץ.

גם בארגון, על אף שמבנה ארגוני יציב כאמור הוא הבסיס ההכרחי, אין להסתפק רק בהגדרת ה"ארץ" – המסגרת הארגונית. החשוב הוא לטפח את "האדמה" – הפוטנציאל שבתוכה. שכן ארגון מצליח לא רק מגדיר גבולות הגזרה (ה-"ארץ"), אלא גם משקיע בטיפוח המנגנונים, השגרות, והתהליכים הפנימיים התומכים ("האדמה"), יסודות הכרחיים למימוש מיטבי של פוטנציאל הצמיחה, היצירתיות והחדשנות. "ארץ" ו"אדמה" אינן מילים נרדפות, אלא משלימות זו את זו, ויחדיו יוצרות סינרגיה חיונית להצלחה ארגונית.